מיסוי מקרקעין - משרד ליעוץ מס
משרד יעוץ מס והדרכה בראשותה של דורית גבאי

 
03-6128358
חפש
מיסוי מקרקעין דורית גבאי
ליצירת קשר:

אני בעד מדיניות מס מוצהרת ארוכת טווח להפחתת מסים הדרך לעצמאות כלכלית עמדה

 
אחד הנתונים הבולטים בכלכלה הישראלית הוא שעסקים בינוניים גדלים לרמת הכנסה מסוימת ונעצרים בהשנים רבות אחר כך, גם אם יש פריחה במשק או שהענף בו הם עוסקים, זכה להאצה בפעילות. האם יש סיבה נראית לעין, אמיתית, שיכולה להסביר את התופעה הזאת?

כיועצת מס, אני שומעת לא אחת בעלי עסק שאומרים לי: "מדוע אני צריך להתרחב – ממילא כמעט הכל ילך למס! "

היום, לנגד עיננו, ממש, מתקיימת, בהסכמה שבשתיקה, מדיניות מס שתפקידה לדכא את התפתחותו של האזרח המייצר ולעודד ניוון. אם אנשים מאמינים שאין להם סיבה לצמוח, כי ממילא ייקחו להם הכל, מדוע שיצמחו?

הרעיון הטמון בראשו של היחיד, שככל שהוא מגדיל את הכנסתו כך יישאר לו פחות ופחות הוא גם אחד המניעים הגדולים ביותר לעבריינות מס. אלא, שבמקרה זה, לא רק המדינה מפסידה הכנסה, אלא עבריין המס, עצמו, מתוקף עברתו, מתחיל במסכת של התדרדרות לפשע ועבריינות שמטילה צל כבר על חייו. האם המדינה , מעצם מדיניותה, שותפה לפשעבעידוד האנשים היצרניים ביותר שלה לפשיעה וניוון?

התבוננות קלה על העבר מגלה שגסיסתן של האימפריות הגדולות ביותר התחילה להתרחש כשלאנשים הפסיקה להיות סיבה לגדול ולצמוח. האם לשם אנחנו מכוונים?

בישראל, אין אזור אחד שאנו מסתכלים לכיוונו שלא מוטל בו מס: אנו מכירים את מס הכנסה, מס רווח הון, מס שבח, מס רכישה, מס ערך מוסף, ועוד שורה ארוכה של מסים המוטלים הן על ידי מינהל מקרקעי ישראל, מכוח החלטותיו, והן מכוח פקודות וחוקים נוספים בישראל. האם ניתן ליצר מדיניות של הפחתת מיסים ומהו, אם כן, המסלול הנכון ?

המסלול הנכון

המדיניות המשמעותית ביותר שיש לנקוט היא שחברות ועסקים אשר מתרחבים ויוצרים, התורמים לצמיחה של המשק, ייהנו משיעורי מס נמוכים בהתאם לגידול בהכנסות.

יש להעניק פרס למי שגדל, מצליח להתרחב ומדווח על הכנסות עולות משנה לשנה. יש להביא לכך שמנקודה מסוימת בהכנסות, שיעור המס ילך וירד ככל שההכנסה עולה במסגרת שנת מס אחת לאותה פעילות.

כדאי לדעת שמעבר להשפעה המעודדת של ההפחתה במסים על העסקים ועל יכולתם להתרחב ולהפנות יותר משאבים להשקעות ולהרחבת הפעילות, יש במדיניות ההפחתה עידוד להפסיק להעלים מס. בדרך זו יותר עסקים יכנסו לרשת המס, ואנשים רבים יותר ידווחו על מלוא ההכנסות.

לדוגמא:

נניח שבדיקת האוצר מגלה שהנקודה שבה נעצרת ההכנסה היא הכנסה חייבת של 600,000 ₪ בשנה. המדיניות החדשה תקבע – כי על הכנסה נוספת של 1 עד 150,000 ₪ המס ירד משיעור 47% ל- 40%, על גידול נוסף בהכנסה המס ירד לשיעור 35% וכן הלאה.

זו מדיניות התומכת ביצרנים בתעשייה ובמי שבאמת מחזיק את המשק ומאותת לכל הזוחלים והלא יצרניים ואלה החוששים להתרחב בשל החשש שלא יישאר, להתחיל לזוז ולגדול בהכנסות כדי שיוכלו לקבל את הבונוסים האלה.

המדינה צריכה לעודד לעשייה ולא לבטלנות!

המדיניות הרווחת בשנים האחרונות, אשר הוצאה כבר אל הפועל, קידמה הפחתה הדרגתית של מס ההכנסה על רווחי חברה, כך שבשנת 2010 המס יגיע לשיעור הנמוך ביותר שידענו עד כה בשיעור של 25% בלבד. אך יש להביא את המס על הרווחים גם בקרב שכירים, בעלי עסקים קטנים לשיעורים נמוכים עוד יותר.

ריווח מדרגות מס רכישה אף הוא הקלה על רוכשי הדירות אך הוא מס עקיף – מס על היקף פעילות ולא מס רווח. ההפחתה היא בתחום דירות המגורים וההשפעה שלו היא על שכבה רוכשי הדירות שהן דירות יחידות אצלם.  זוהי,לעניות דעתי, יישום מדיניות חברתית ופחות יישום מדיניות כלכלית.

לאחרונה התבשרנו כי הוחלט על מדיניות של הטלת מס הכנסה שלילי – דהיינו, להחזיר מס הכנסה לאנשים בשל נתונים אישיים מיוחדים. זו מדיניות בעייתית בעיני ואינה מומלצת.

המדיניות של קביעת קריטריונים מיוחדים, תגבה בנית מנגנון שלם לבדיקת הבקשות החריגות, תעסיק ותפנה משאבים לשם כך במקום לטפל בקדום היצור וגבית המס הבא בעקבותיו.

יש להחיל מדיניות אחידה של הפחתה במס ולהביא את כולם לייצר יותר!

מה עושים עם כל הכסף?

בנוסף לכל זה, העומדים בראש המדינה חייבים לפעול להפניית כספי המסים חזרה לתושבים ולא למימון פעולות שאין איש שיודע מה טיבן ובמה הן תורמות למדינה.

האמרה "המס שלך הוא בשבילך" חייבת להיות מוכחת ומוארת לתושבי המדינה כי זוהי החובה של המדינה כלפי תושביה – אלו המשלמים את המס והמאפשרים לה ולתושביה קיום.

לסכום,

אני בעד יצירת מדיניות ארוכת טווח לתושבים ולמשקיעים מבחוץ, מדיניות פשוטה המראה כיצד המס קטן ככל שאתה מייצר יותר, מדיניות שתראה איך המס מקדם את הפיתוח, החינוך ותנאי החיים בארץ, מדיניות שתראה איך, כאשר המס יורד, היצור עולה והמדינה משתחררת עוד ועוד מחובות ופחות ופחות תלויה בבנקים ובמדינות אחרות.

החשש הגדול הוא כי המס המשולם על ידנו מספיק בקושי לכסוי חובות לבנקים  ולמדינות המלוות. אינני בטוחה כלל אם ראש הממשלה – לא משנה מי הוא – יודע לאן הולכים כספינו.

אולי כדאי שנשאל אותו?
 
המאמר נכתב בשנת: 2008
 
© כל הזכויות שמורות לדורית גבאי