מהי דרך התקיפה הנכונה של החלטת המנהל לדחות את הבקשה לביטול עסקה? האם היא באמצעות הגשת השגה או ערר?

מאת: רו"ח דורית גבאי

מבוא

בבג"ץ בעניין מ.ו. השקעות בעמ נ' מנהל מיסוי מקרקעין ואח' (1), דחה בית המשפט העליון את העתירה, בקובעו כי אין עילה להתערבותו, באשר קיים סעד חלופי, לאור העובדה שבמסגרת ההליך שהוגש בוועדת הערר, יכולים החברה והיורשים לטעון כי הדרך המתאימה לתקיפת ההחלטה הנה הגשת השגה, ולא פנייה ישירה לוועדת הערר, ולבקש כי הדיון יוחזר לשלב ההשגה, ובסמכות ועדת הערר להורות על החזרת הדיון לשלב זה. על כן בג"ץ לא נדרש, וממילא לא הכריע, בשאלה מהי דרך התקיפה הנכונה של החלטת המנהל לדחות את בקשת החברה והיורשים לביטול ההסכמים: האם על דרך השגה לפי סעיף 87 לחוק או באמצעות ערר לפי סעיף 88 לחוק?

עובדות

  1. בשנים 1999 ו-2000, נחתמו שני הסכמי המחאה של זכויות בנכסי מקרקעין בין גברת אהובה ויינברג ז"ל לבין החברה מ.ו. השקעות.
  2. באחד ההסכמים, נכללו סעיפים בעלי תחולה גם על ההסכם האחר, ולפיהם, במקרה שוויינברג תחויב במס שבח בגין המחאת הזכויות, תהיה לה הזכות להודיע לחברה שההסכמים מבוטלים.
  3. מהמסמכים שצורפו לעתירה עולה, כי בגין שני ההסכמים הוציא המנהל שומות מס שבח ומס רכישה.
  4. בשנת 2006, נפטרה ויינברג. ילדיה ויורשיה הנם העותרים יחד עם החברה.
  5. ביום 31.7.2007, בוטלו שני ההסכמים בהתאם לתנאי המתלה.
  6. ביום 1.8.2007, הוגשה למשיב בקשה לביטול ההסכמים. הבקשה נדחתה ביום 30.10.2007.
  7. ביום 29.11.2007, הגישו העותרים השגה על דחיית בקשתם. ביום 10.12.2007, נמסר להם בכתב, כי אין הם רשאים לטעון נגד ההחלטה בהליך השגה, כי אם רק בהליך ערר. זאת, משום שלטענת המנהל, החלטה בבקשה לביטול עסקה אינה מהווה הודעת שומה, אלא החלטת מנהל, שניתן לתוקפה לפי סעיף 88 לחוק.
  8. לאור עמדת המנהל, הגישו החברה והיורשים ביום 30.12.2007 ערר על ההחלטה לדחות את בקשתם לביטול ההסכמים. ערר זה הוגש לוועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. כחודש לאחר מכן, הגישו הם את העתירה נשוא הדיון.

גדר המחלוקת העיקרי

מהי דרך התקיפה הנכונה של החלטת המנהל לדחות את בקשת החברה והיורשים לביטול ההסכמים: האם על דרך השגה לפי סעיף 87 לחוק או באמצעות ערר לפי סעיף 88 לחוק?

לטענת החברה והיורשים, יש לסווג את החלטת המנהל לדחות את בקשתם לביטול ההסכמים כשומה, שכן החלטה זו מבססת את החובה לשלם מס, על פי השומות שהוצאו, ולכן מדובר בשומה. לכן דרך התקיפה של ההחלטה הנה הגשת השגה לפי סעיף 87 לחוק, ורק בהמשך, אם יהיה צורך, יש לפנות בערר לפי סעיף 88 לחוק.

פסק הדין

בג"ץ דחה את העתירה, בקובעו כי עובר להגשתה, הוגש ערר על ידי החברה והיורשים לוועדת הערר. בערר שהוגש, ציינו את השתלשלות העניינים שתוארה לעיל, לרבות סירוב המנהל לדון בהשגה. על כן, במסגרת ההליך בוועדת הערר, יכולים החברה והיורשים לטעון, כי הדרך המתאימה לתקיפת ההחלטה הנה הגשת השגה, ולא פנייה ישירה לוועדת הערר, ולבקש כי הדיון יוחזר לשלב ההשגה. מבלי לנקוט עמדה בשאלת דרך התקיפה הנכונה, ציין בג"ץ כי בסמכות ועדת הערר להורות על החזרת הדיון לשלב זה, אם תראה זאת לנכון. מכאן, שקיים סעד חלופי, ועל כן אין מקום להתערבות בג"ץ.

 ניתן ביום 3.3.2008.

עמדת המחברת

משפנו לוועדת הערר, לא היה מקום לעתור במקביל גם לבג"ץ.

יחד עם זה, ערר אכן ניתן להגיש על החלטות ועל שומות המנהל, והשגה אך רק על שומות.

אולי יש מקום לשקול בחיוב את תיקון נוסח סעיף 87, ולהוסיף את הזכות להשגה גם על החלטות ביטול, הכרה בנאמנות ועוד.

 

הערות שוליים

  1. בגץ 960/08 מ.ו. השקעות בעמ נ' מנהל מיסוי מקרקעין מיסים כב 2 אפריל 2008 ה 14

נכתב ביום 29.12.2019

© כל הזכויות שמורות לדורית גבאי

#1248

Print Friendly, PDF & Email
דורית גבאי | רו"ח

דורית גבאי | רו"ח

  • כל הזכויות שמורות לדורית גבאי

יש לכם שאלה?

מלאו פרטים ונחזור אליכם