האם העברה בלא תמורה בין בני זוג של זכויות במקרקעין או זכויות באיגוד מקרקעין – חייבת במס רכישה?

מאת: דורית גבאי, רו"ח

כללי

המאמר נועד להציף אבסורד. הוא מושתת על מקרים אמיתיים שעניינם נדון או יידון אצל מנהל מיסוי מקרקעין ו/או ועדת ערר.

המטרה להביא לתיקון חקיקה אשר ימנע מחלוקות ופניות לבתי משפט – יש להם מספיק עבודה, ולאזרחים אין הזמן והכסף לממן הליכים מיותרים שעוצרים את הזרימה.

המאמר הזה הופנה באופן הזה לרשויות המסים לבחינת הצעת התיקון הנכללת במאמר.

מבוא

דיני המס מייחסים חשיבות גדולה לתא המשפחתי. שיטת המיסוי בישראל מעמידה את ה"תא המשפחתי" כיחידת מיסוי אחת. כל מה שהתא מרוויח, יוצר, אוסף יחד – ממקור משותף ותלוי של בני הזוג – מהווה מקור הכנסה אחד – בר-מיסוי גבוה, וכספים אלו שצברו יחד – כאשר הומרו לנכסים – הם שייכים לשני בני הזוג. אפילו הצהרת ההון – כוללת את נכסי כל התא המשפחתי ולא את זה של הנישום.
אלא שכפי שנראה, חוקי המס בישראל מעודדים להתגרש או אף למות – כדי להעניק הטבות או הנחות, פטורים וכיוצא בזה. אף הפסיקה נותנת לכך תוקף הן בסוגיית חישוב משותף לבני זוג שיוצר נטל מס עצום על התא המשפחתי, ועל כך עוד ידובר, והן בחקיקת סעיפים 4, 4א בחוק מיסוי מקרקעין – לפיהם העברות בין בני זוג אגב גירושיהם והורשות – אינן בגדר "מכירה". כלומר במקרים שלעיל אין אירוע מס ואין חבויות לדווח ולשלם. סעיפים אלו חלים על כולם בלא קשר למועד הנישואין.

המחוקק הגדיל לעשות ופטר ממס הסדרים בין יורשים בהתאם לסעיף 5 (ג)(4).
בשורה ארוכה של פסקי דין מעניקים מעמד מיוחד לבני זוג אשר חלה עליהם הלכת השיתוף.
כידוע, בני זוג שנישאו לפני תוקף חוק יחסי ממון זכאים להיחשב כמי שהחיים חיי שיתוף ונכסיהם שייכים להם בחלקים שווים, גם אם נרשמו על שם מי מהם.
הייתכן מצב שרק כאשר הם מתגרשים או חלילה אחד מהם נפטר, הטענה הזו בתוקף ופוטרת ממס את הצדדים, אולם כאשר הם מבקשים לעשות זאת, כלומר – מבקשים להסדיר הנכסים ביניהם בעודם בחיים, זה נכנס לגדר העברה החייבת במס רכישה?
אין זה סוד, שכאשר אישה מעבירה לבעלה חלק בדירת המגורים שהם חיים בה יחד כזוג – העברה זו פטורה ממס שבח וממס רכישה. תקנה 21 לתקנות מס רכישה.

אולם אם תעביר חלקים בחנות שבבעלותה לבעלה – אירוע זה לפי הניסוח הדווקני של החוק – יכול להיות פטור – אם תבקש האישה, ממס שבח, ויהיה חייב בשליש מס רכישה, היינו שליש מ- 5%, וזאת מתוך שווי השוק של החנות מוכפל בחלק היחסי המועבר ממנה לבעלה.

לצורך ההמחשה הנה דוגמא:

חנות בשווי מליון ₪. האישה בעלים 100% בחנות. זו חנות שהיא קנתה מיד לאחר שנישאה לבעלה ומכרה שם כלי בית. כספים אלו שימשו את בני הזוג והילדים כל החיים.

היא נשואה לפלוני ורוצה בחלוף 30 שנה מאז שנישאו, שהחנות תירשם חצי על שם בעלה.

הם חותמים על הסכם העברה בלא תמורה – להעברת חצי חנות מהאישה לבעל.
השלכות המס:

האישה תבקש פטור ממס שבח לפי סעיף 62(א).

האישה תבקש פטור – הנחה ממס רכישה לפי תקנה 20.
אולם, כאן נכנס נושא של הלכת שיתוף:

במקרה הזה בני הזוג נישאו לפני 1.1.1974. לפיכך אני טוענת לפטור מוחלט ממס רכישה.
ניתן לכנות את הרכישה של החנות כרכישה שבמקורה הייתה "רכישה בנאמנות" עבור בעלה, אולם הרישום בפועל היה ונותר על שמה של האישה בלבד.
הטענה הזו של הלכת שיתוף עולה בדרך כלל בעת פטירה. אולם כבר ראינו, שבחיים, כמו בחיים בני זוג מבקשים להסדיר את הנכסים בניהם בשלב מסויים, ומביאים לידי בעלות משותפת – או צוואות הדדיות שנחתמות בעודם בחיים – צוואות שיוצרות את החלוקה הזו.
העניין הוא, שיש כאלה שחפצים להביא לסדר בחלוקה ובבעלות על הנכסים – לא מכוח סכנה של נושה גדול הבא לממש את נכסי מי מבני הזוג או מפאת פטירה – אלא משום שזה הצורך של בני הזוג.
למה בני זוג כאלה נפגעים וישלמו שליש מס רכישה? ובני זוג שהתגרשו – העברת מחצית הנכס על שם הבעל, כמו במקרה שלנו, בהבדל קטן – שזו תתבצע אגב גירושין, תעניק למקבל – הבעל, פטור ממס רכישה.

זה אבסורד!

זאת ועוד, לעיתים בני זוג, אשר נישאו לפני 1.1.1974 מוכרים סדרת נכסים שרשומים רק על שם הבעל. הרישום על שם הבעל בלבד היה נהוג, וזה קיים בהרבה משפחות.

כעת כאשר ממומשים נכסים אלו, טענה לבעלות האישה על מחצית מהנכסים מתקבלת, וכי השומה מתחלקת חצי – חצי בין בני הזוג, הגם שרק הבעל רשום בנסח הטאבו.
כלומר, כולם מבינים שצריך לעזור ולפרש פרשנות רחבה את הלכת השיתוף, אולם זה נעצר במס רכישה, במקרים בהם הנכסים המועברים – אינם דירת המגורים שבה חיים בני הזוג.

אני טוענת ופונה למחוקק לשנות את תקנה 20 – ולציין בתקנת משנה זו – כי העברות בין בני זוג אשר נישאו לפני 1.1.1974 – יהיו פטורות ממס רכישה.

לצורך הענין נוסח מוצע לתקנה 20 יהיה כך:

תקנה 20:

"מכירה לקרוב במכירת זכות במקרקעין בלא תמורה מיחיד לקרובו, יהיה מס הרכישה שליש ממס הרכישה הרגיל. אולם מכירה כאמור לקרוב – שהוא בן-זוג, אשר נישא לו לפני 1.1.1974 – תהא פטורה ממס".
תקנה 21:

"מכירה לבן זוג על אף האמור בתקנה 20 מכירת זכות במקרקעין בדירת מגורים ללא תמורה לבן-זוג המתגורר יחד אתו בדירה, פטורה ממס רכישה"

ניתן לראות, שתקנה 21 תהיה לעזר לכל הנישאים לאחר 1.1.1974, ולא תפלה אותם בענין זה. תקנה 20 תהיה נכונה למי שנישא לפני 1.1.1974.

ובעניין זה – נישא זה אומר התחתן כדת וכדין.

המאמר נכתב ביום 26.8.2012