הליכי מיזוג ורכישה בעיני רשות המיסים
מאת: דורית גבאי, רו"ח
מבוא
הליכי מיזוג, פיצול והעברה לחברה הם כלים נפוצים ומרכזיים בעולם העסקים, שמשמשים לשינוי מבנה הבעלות על נכסים, לרבות נכסי נדל"ן. כאשר מתקיימות עסקאות מסוג זה, עולות שאלות לגבי חובת תשלום מס רכישה – מס שמוטל על רכישת מקרקעין או זכויות בנדל"ן. חוק מיסוי מקרקעין מאפשר, תחת תנאים מסוימים, תשלום מס רכישה בשיעור מופחת, כאשר העסקאות מבוצעות באמצעות מיזוגים, פיצולים או העברת מניות לחברה, במטרה להקל על התהליך ולמנוע הכפלת מיסים. עם זאת, סוגיה מרכזית העומדת במרכז הדיון המשפטי היא כיצד לחשב את מס הרכישה: האם יש להתייחס לשווי המניות שהועברו במסגרת העסקה, או לשווי המקרקעין שבבעלות החברה שבמניותיה מדובר? פסק הדין בריטיש ישראל השקעות בע"מ (1) מציג התייחסות מפורטת לשאלה זו, ומספק נקודת התייחסות חשובה לפרשנות חוקית ומיסויית בפועל. מאמר זה יבחן את הסוגיה המשפטית המורכבת, את טיעוני הצדדים בפסיקה, ואת המשמעות המעשית של חישוב מס רכישה מופחת בהליכים אלה.
עיקרי העובדות
- פסק הדין בריטיש ישראל מאגד שלושה ערעורים שנדונו במשותף בפני בית המשפט העליון. כולם נסובו סביב שאלת תחולתו של הפטור ממס שבח בעסקאות מיזוג לפי סעיף 71 לחוק מיסוי מקרקעין (2). שלוש הפרשות – בריטיש ישראל השקעות בע"מ; מת"מ – מרכז תעשיות מדע בע"מ ו-ישפרו בע"מ – עסקו כל אחת במהלך של העברת זכויות במקרקעין מחברה אחת לחברה קשורה או לחברת אם, במסגרת שינויי שליטה ותהליכי ארגון מחדש.
- הנישומים טענו כי מדובר בעסקאות מיזוג "כשרות" לצורכי פטור, המגשימות תכליות כלכליות וללא כוונת מס.
- מנגד, רשות המיסים טענה כי מדובר בתכנוני מס מלאכותיים שנועדו לנצל לרעה את הוראות הפטור, תוך מעבר פורמלי בלבד של הנכסים, ללא מיזוג ממשי בפועל. שלושת המקרים הציפו את המתח הפרשני והיישומי הקיים סביב סעיף 71, והובילו להכרעה עקרונית וחשובה מצד בית המשפט העליון באשר לאמות המידה שידריכו את תחולת הפטור במיזוגים.
גדר המחלוקת
- המחלוקת נסבה סביב השאלה: מהו הבסיס לחישוב מס הרכישה: האם מדובר בשווי המניות שהועברו, או בשווי המקרקעין שהועברו בפועל?
- במוקד המחלוקת בין רשות המיסים לבין שלוש החברות הנישומות (בריטיש ישראל, ישפרו ומת"ם), עמדה שאלת פרשנותו של סעיף 103 לפקודת מס הכנסה (3) לעניין קביעת שווי הרכישה, לצורך חיוב במס רכישה במסגרת שינויי מבנה. החברות טענו כי מס הרכישה צריך להיגזר משווי המניות הנרכשות – כלומר, לפי שווי השוק שלהן, שאינו בהכרח זהה לשווי המקרקעין שבבעלות האיגוד. לטענתן, מאחר שמדובר באירוע שאושר מראש על ידי רשות המיסים בהתאם לפרק שינויי מבנה בפקודה, יש להפרידו מהוראות חוק מיסוי מקרקעין, ובוודאי שאין "לייבא" עקרונות כמו "הרמת מסך" או את הגדרת השווי לפי סעיף 9(ב) לחוק מיסוי מקרקעין, שיובילו לשומה גבוהה יותר.
- מנגד, טענה רשות המיסים כי פרשנות זו מסכלת את תכלית החקיקה. לגישתה, בעת רכישת מניות באיגוד מקרקעין, יש להתייחס למהות הכלכלית של העסקה – קרי, להעברת המקרקעין עצמם, ועל כן מס הרכישה צריך להיגזר משווי המקרקעין, ולא משווי המניות, שעשוי לשקף חובות, התחייבויות או תכנוני מס שונים. פרשנות אחרת, כך נטען, תוביל ליצירת פתח לרכישת מקרקעין ב"מחיר מופחת", רק משום שהם כלולים בתאגיד ממונף – תוצאה שאינה ראויה, ודאי לא במסגרת הוראות המעבר של שינויי מבנה שנועדו לאפשר רה-ארגון אמיתי ולא תכנוני מס.
ההכרעה
- בית המשפט העליון, מפי השופט (בדימוס) מני מזוז, הכריע באופן חד-משמעי כי הדין עם רשות המיסים, וקבע כי מס הרכישה המופחת ייגזר משווי המקרקעין, ולא משווי המניות. הכרעה זו התבססה על עקרונות פרשנות לשונית, מערכתית ותכליתית.
- מבחינה לשונית, נפסק כי השימוש במונח "מס רכישה" מפנה אל הגדרתו בחוק מיסוי מקרקעין, שם נקבע כי בסיס המס הוא שווי המקרקעין (ולא שווי המניות). בית המשפט דחה את טענת החברות, שלפיה סעיף 103ב(ב) לפקודה יצר "הוראה מפורשת אחרת" לעניין בסיס השומה, בקבעו את שיעור המס בלבד, ולא את דרך חישובו.
- מבחינה מערכתית, נפסק כי יש לקיים הרמוניה חקיקתית בין פקודת מס הכנסה לבין חוק מיסוי מקרקעין, ששניהם עוסקים בהיבטים משלימים של מיסוי עסקאות נדל"ן ותאגידים. בפרשנות המושג "מס רכישה", שאין לו הגדרה עצמאית בפקודה, אך הוא מוסדר במפורש בחוק מיסוי מקרקעין, יש לאמץ את המשמעות הקיימת והמוכרת בחוק המיוחד. בעניין זה חזר בית המשפט על העיקרון שנקבע בבג"ץ פנטומפ אוברסיז (4), שם נקבע: "ככל שאין מניעה לכך, יש לפרש אותו מונח בו נעשה שימוש בשני דברי חקיקה העוסקים באותה מטריה באופן הרמוני".
- החלת עיקרון זה הובילה את בית המשפט לדחות את פרשנות החברות הנישומות, שלפיה יש לחשב את המס לפי שווי המניות, שכן זו יוצרת קטגוריה נפרדת וחריגה של "מס רכישה" השונה מהקיים בחוק מיסוי מקרקעין – תוצאה שהייתה סותרת הן את לשון החוק והן את עקרונות שלמות שיטת המס והאחידות החקיקתית.
- מהבחינה התכליתית, נקבע כי כוונת המחוקק בהענקת שיעור מופחת (ולא פטור) הייתה לעודד רה-ארגון עסקי, אך תוך שמירה על גביית מס סבירה המתיישבת עם המהות הכלכלית של העסקה: העברת זכויות במקרקעין. לפיכך, יש לראות את שווי המקרקעין כבסיס המס, בין אם מדובר במכירה ישירה ובין אם מדובר בעסקת מיזוג שבה מועברות מניות של איגוד מקרקעין.
- לבסוף דחה בית המשפט את טענת החברות להעדפת פרשנות המיטיבה עם הנישום, בקבעו כי כלל זה אינו גובר כאשר פרשנותו הלשונית והמערכתית של החוק ברורה, וקבע גם כי ישנם מקרים שבהם דווקא שווי המקרקעין עשוי להיטיב עם הנישום יותר משווי המניות.
- משכך, בית המשפט קיבל את ערעור רשות המיסים ודחה את ערעורי החברות, תוך חיובן בהוצאות המשפט.
פסק הדין ניתן ביום כ"ח בתמוז התשפ"א (8.7.2021 )
דעת המחברת
פסק הדין בעניין בריטיש ישראל משקף מגמה ברורה של בית המשפט העליון לחיזוק עקרון האחידות והוודאות במערכת דיני המס, גם במחיר פגיעה מסוימת בתחושת ההגינות הסובייקטיבית של הנישום.
בעוד שהמחוקק ביקש לעודד רה־ארגון של חברות באמצעות שיעור מס מופחת, בית המשפט הדגיש כי אין בכך כדי להצדיק פרשנות שתסכל את תכלית דיני המס ותיצור מס רכישה "חדש", המחושב בניתוק מהוראות חוק מיסוי מקרקעין.
עמדת רשות המיסים שאומצה במלואה, מחזקת את עקרון השווי הכלכלי האמיתי של העסקה כבסיס למיסוי, גם כאשר מדובר בעסקאות מבניות, ומצמצמת את האפשרות לעשות שימוש יצירתי באיגודים ובמניות כמסלול עוקף למס. זוהי הכרעה, שמבהירה לנישומים כי עידן התכנונים המלאכותיים הולך ומצטמצם, וכי עליהם להיערך לעסקאות גם במשקפיים של רוח החוק ולא רק של לשונו.
טוב יהיה אם נטל מס הרכישה יוסר מעסקאות מקרקעין ומניות.
הערות שוליים:
- ע"א 1210/16 מנהל מיסוי מקרקעין חיפה נ' בריטיש ישראל השקעות בע"מ
- חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963
- פקודת מס הכנסה [נוסח חדש]
- בג"ץ 609/82 פנטומפ אוברסיז בע"מ נ' מרכז ההשקעות. (פ"ד לח(1) 757, 765–766)
המאמר נכתב ביום 27.7.2025
#2034
