פסק דין קליין – החשיבות של ההקפדה על המועדים הקבועים בחוק מיסוי מקרקעין

מאת: דורית גבאי, רו"ח

מבוא

הערר דן בבקשה של מנהל מיסוי מקרקעין לדחות על הסף את הערר שהגיש קליין.

המבקש הוא מנהל מיסוי מקרקעין, והמשיבים הם בני הזוג קליין.

סוגיית הארכת מועדים בהליכי מיסוי מקרקעין מציבה מתח מתמיד בין עקרון סופיות הדיון לבין זכות הגישה לערכאות. סעיף 87 לחוק מיסוי מקרקעין (1) קובע מועד סטטוטורי להגשת ערר לוועדת הערר, ואילו סעיף 107 לחוק מעניק לוועדה סמכות מצומצמת להאריך מועדים מטעמים מיוחדים שיירשמו. פסק הדין בעניין קליין (2) ממחיש את יישום ההסדרים הללו, ומדגיש את הגישה המחמירה של ועדת הערר: הארכת מועד תינתן רק בהתקיים טעמים חריגים ומהותיים. המשמעות המעשית היא כי איחור, גם אם הוא נובע מנסיבות מורכבות, עלול להותיר את השומה על כנה כסופית וכבלתי ניתנת לערעור. בכך מחזק פסק הדין את חשיבות העמידה בלוחות הזמנים הקבועים בחוק, שכן סטייה מהם עלולה להביא לחיוב מס משמעותי, אף אם קיימות נסיבות המצדיקות בחינה מחודשת של השומה.

עיקרי העובדות

1. ביום 19.01.2020, רכשו המשיבים דירה מחברת האחים ישראל בע"מ בשכונת ניות בירושלים ("הדירה בניות").
2. ביום 22.01.2020, הצהירו המשיבים למנהל מיסוי מקרקעין, באמצעות בא כוחם דאז, כי הדירה נרכשה תמורת 4,545,000 ₪, וכי המס חושב לפי מדרגות מס של "דירה יחידה", בשל התחייבותם למכור את דירתם הנוספת ברמות ("הדירה הנוספת"). מס הרכישה ששולם היה 135,154 ₪.
3. ביום 27.01.2020, אושרה השומה העצמית של המשיבים, ומס הרכישה נקבע לפי מדרגות מס של "דירה נוספת" (363,600 ₪), תוך הקפאת ההפרש עד למכירת הדירה הנוספת.
4. ביום 07.07.2021, שלח המבקש תזכורת כי לא נמסרה הודעה על מכירת הדירה הנוספת.
5. ביום 12.10.2021, ביקשו המשיבים להקפיא את תשלום מס הרכישה בגין הדירה הנוספת, והמבקש נענה לבקשה זו.
6. ביום 26.12.2021, הצהירו המשיבים על מכירת הדירה הנוספת.
7. ביום 08.08.2022, פנו המשיבים בבקשה למחוק את החוב הרשום בשומה, בטענה שהתקופה שבין 01.03.2020 ל-30.06.2021 ("התקופה שלא תילקח בחשבון"), בהתאם להוראת השעה (תקנות הקשורות לנגיף הקורונה), אינה נחשבת למועד הרלוונטי למכירת הדירה הנוספת. המבקש סירב לבקשה זו.
8. ביום 24.08.2022, הגישו המשיבים בקשה להארכת מועד להגשת השגה על החלטת המבקש בדבר חוב מס הרכישה, בטענה שהעיקול שהוטל עליהם לאור אי תשלום מס הרכישה, בוטל בשל מגפת הקורונה והוראת השעה.

גדר המחלוקת

9. המחלוקת המרכזית בתיק נסובה סביב השאלה, האם את הערר שהגישו המשיבים נגד החלטת מנהל מיסוי מקרקעין, ניתן לקבל, למרות שהוגש לאחר המועד הקבוע בסעיף 88 לחוק מיסוי מקרקעין, הקובע כי "הרואה עצמו מקופח בהחלטת המנהל, רשאי לערור תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה".
   
   
10. עמדת המבקש
    
    המבקש טוען כי הערר הוגש באיחור ניכר – לאחר כ-11 חודשים מהמועד החוקי.
    לטענתו, ניסיונות המשיבים לעקוף את המועדים הקבועים באמצעות בקשות להארכת מועד להגשת השגה (שתי בקשות שהוגשו בתאריכים 24.08.2022 ו-25.06.2023), אינם יכולים להחליף את הערר המהותי, ואינם יכולים להאריך את פרק הזמן המוקצב בחוק להגשת ערר.
    המבקש מצטט פסיקה רלוונטית (פסק דין גלבוע (3); פסק דין מוברשם (4)), לפיה בקשות מסוג זה אינן מונעות את תום המועד החוקי, ומכאן שהערר פטור מבדיקה מהותית, ונדרש לדחותו על הסף בשל שיהוי. המבקש מציין כי מנגנון גביית המס מחייב יעילות ודיוק במועדים, וכי החריגה ממועד ההגשה פוגעת בכך.
    
    

11. עמדת המשיבים
    
    המשיבים טוענים כי לא ניתן היה להגיש את הערר במועד, עקב מספר נסיבות:
    
    תחילה – הבנתם כי ביטול עיקול שהוטל עליהם, מהווה קבלת טענתם;
    
    לאחר מכן – החלפת ייצוג משפטי, כאשר לטענתם, יש להתייחס לטענות חדשות שהועלו בבקשה השנייה (25.06.2023), וביניהן הידרדרות במצב הבריאותי של אחד המשיבים.
    
    נוסף על כך, המשיבים טוענים כי בחרו במסלול של בקשה להארכת מועד להגשת השגה לפי סעיף 107 לחוק, המאפשר למנהל הארכת מועד אם קיימת "סיבה מספקת", ולא במסלול של הגשת ערר, מתוך מחשבה כי נקטו בדרך הנכונה להתמודדות עם המועד החוקי.
    
    המשיבים טוענים כי נסיבות אלו מהוות "טעמים מיוחדים" בהתאם לפסיקה המוכרת להארכת מועדים, ולכן יש לאפשר להם חריגה מהמועד החוקי

ההכרעה

12. בבחינת הטעמים שהוצגו – מצבו הרפואי של אחד העוררים והחלפת ייצוג משפטי – קבע השופט כי אין בהם כדי להוות "טעם מיוחד".
13. לעניין הטענה הרפואית, נקבע כי אף אם מצבו הבריאותי של העורר הראשון היה מורכב, יכלו המשיבים לפעול באמצעות בא כוחם דאז ולהגיש ערר במועד. בעניין זה הסתמך השופט על פסק הדין בעניין ברסלר (5), שבו נדחתה טענה דומה של נישומים שביקשו להסתמך על נסיבות רפואיות. לעניין החלפת המייצג, נדחתה הטענה כי יש בכך כדי להצדיק הארכת מועד, בהסתמך על סעיף 2 לחוק השליחות (6), הקובע כי פעולות השלוח מחייבות את השולח.
14. עוד עמד השופט על הפסיקה בעניין יעולה השקעות (7), שם הוכרו קריטריונים מצטברים חריגים כ"טעם מיוחד" להארכת מועד. אולם במקרה הנדון לא התקיימו תנאים דומים: העסקה נערכה אך בשנת 2020; לא שולם מס רווח הון; לא מתקיים הליך מקביל לפי סעיף 95א; והשומה הנוכחית נערכה על פי שווי הרכישה. משכך, קבע בית המשפט כי נסיבות המקרה אינן מצדיקות חריגה מן הכלל.
15. לבסוף צוין כי בפסיקה נדחו בקשות, אף כאשר האיחור היה בן חודשים ספורים בלבד (ראו למשל: פסק דין אלבאש (8), וכן פסק דין טריניטי (9)). מכאן הסיק השופט כי אין הצדקה להותיר על כנו ערר שהוגש באיחור כה משמעותי, ובאין "טעמים מיוחדים", דינו להידחות.
16. לאור האמור לעיל, הבקשה לסילוק על הסף התקבלה, עקב הגשת הערר לאחר שחלף המועד להגשתו. לא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת ערר, ולא הוצג טעם מיוחד להארכת המועד. המשיבים ישלמו למבקש הוצאות ושכ"ט בסך כולל של 4,000 ₪.
    
    פסק הדין ניתן  ביום 26 בדצמבר 2024, בהעדר הצדדים.   

הערת המחברת

17. פסק הדין בעניין קליין מהווה נדבך נוסף בהלכה המגובשת בפסיקת ועדות הערר, שלפיה המונח "טעמים מיוחדים" להארכת מועד, יתפרש בצמצום רב, תוך שמירה על עקרון סופיות הדיון והוודאות המשפטית. ההכרעה מדגישה כי טענות בדבר קשיים רפואיים או החלפת ייצוג, אינן מהוות כשלעצמן נימוק מספק להארכת מועד, אלא אם הוכח קשר ישיר וממשי שמנע את נקיטת ההליך במועד. מבחינה פרקטית, על עורכי הדין והנישומים להקפיד על הגשת הליכים במסגרת המועדים הקבועים בחוק, ולא לסמוך על האפשרות החריגה של הארכת מועד. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף לנוכח מגמת הפסיקה להחמיר בבקשות המוגשות באיחור ניכר, תוך שמירה על שוויון בין נישומים והגנה על אינטרס ההסתמכות של הרשות.

הערות שוליים:

1. חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963
2. ו"ע 31241-09-23 קליין ואח' נ' מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים
3. ו"ע גלבוע נ' מנהל מיסוי מקרקעין – באר שבע;
4. ו"ע מוברשם נ' מנהל מיסוי מקרקעין – נצרת
5. ו"ע (מרכז) 62181-01-23 ברסלר נ' מס שבח נתניה (13.4.2023)
6. חוק השליחות, התשכ"ה–1965
7. ע"א 4876/17 יעולה השקעות בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים (24.12.2018)
8. ו"ע (חיפה) 62832-02-20 אלבאש נ' מנהל מיסוי מקרקעין חיפה (30.6.2020)
9. ע"מ (ת"א) 5354-06-12 טריניטי מערכות נ' מע"מ תל אביב (30.1.2013)

נכתב ביום 17.08.2025.

#2070