נטל ההוכחה על הטוען למועד רכישה בניגוד להסכם בכתב

מאת: רו"ח דורית גבאי

 

מבוא

בפסק הדין בעניין סמין אברהם וברכה נ' מנהל מס שבח נתניה (1), נטל הבאת הראיות, כמו גם נטל השכנוע, מוטלים על המבקש לחסות בצילו של סעיף חוק המקנה שיעורי מס שבח מופחתים בעת מכירת המקרקעין, בשל מועד רכישתם. בית המשפט פסק כי נדרשות ראיות מוצקות, מהימנות וחיצוניות, שיש בהן כדי לשכנע כי מועד הרכישה קדם בשנה ויותר למועד ההסכם בכתב, שעליו הסתמך מנהל מס שבח בקובעו את מועד הרכישה לצורך חישוב המס.

עובדות

  1. בני הזוג ברכה ואברהם סמין רכשו בתחילת שנות השישים מקרקעין מהרצל קירה.
  2. במהלך השנים האחרונות, מכרו בני הזוג, במועדים שונים, חלקים שונים מאותם מקרקעין.
  3. במכתב מיום 5.6.1995, נכתב על ידי בא כוחם של בני הזוג, כי הנכס כולו נרכש ביום 16.8.1961.
  4. בין בני הזוג למוכר הנכס (שנפטר בינתיים), נחתם לטענת בני הזוג, בשנת 1960, "פתק", ושולמה מקדמה בסך 500 לירות. אך בידי בני הזוג לא נשמר מסמך זה, ולא הוצג כל מסמך אחר בכתב.
  5. ביום 7.5.2006, נתקבלה אצל מנהל מס שבח הצהרת בני הזוג, בגין מכירת חלק מהמקרקעין.
  6. מנהל מס שבח קבע כי יום הרכישה היה ב 16.8.1961.

 

גדר המחלוקת העיקרי

המחלוקת נסבה סביב מועד הרכישה של המקרקעין.

בני הזוג טענו כי "יום הרכישה היה לא יאוחר מיום 28.7.1960".

לפי טענתם, המגעים עם מוכר הנכס, שבנו נהרג במלחמת קדש, החלו בסמוך ללידת בנם השני אבינועם, שנולד ב-28.6.1960. בין בני הזוג למוכר הנכס (שנפטר בינתיים) נחתם "פתק", ושולמה מקדמה של 500 לירות. אך בידי בני הזוג לא נשמר מסמך זה.

מנגד, הביא מנהל מס שבח, בחישוב השומה מטעמו, את יום 16.8.1961 כמועד הרכישה – הוא המועד בו נחתם "הסכם זיכרון דברים" בין בני הזוג (כקונים) לבין מי שמכר להם את המקרקעין.

מנהל מס שבח הסתמך על עסקה קודמת שהוצגה לפני הוועדה ביחס למכתב מיום 5.6.1995, שבו נכתב על ידי בא כוחם של בני הזוג, כי הנכס כולו נרכש ביום 16.8.1961.

המנהל טען, כי מעדות גב' סמין עצמה עולה, כי בעת כתיבת אותו ה"פתק", טרם התגבשה הסכמה הדדית בין המוכר לבין בני הזוג, שכן היא טענה כי אף לאחר חתימת אותו פתק, קיווה המוכר למכור את המקרקעין לאחרים בתמורה גבוהה יותר, ומשלא הצליח, מכר להם. לפי זה, אותו פתק עלום ונסיבות חתימתו אינם מלמדים על גמירות דעת ומסוימות, ולכן אין מדובר בחוזה מחייב למכירת המקרקעין.

פסק הדין

בית המשפט דחה את הערר.

המחלוקת בתיק זה היא בעיקרה מחלוקת עובדתית מובהקת, שבמוקדה נשאלת השאלה מהו יום רכישת המקרקעין, שההכרעה בה חייבת להיתמך בראיות מוצקות, מהימנות ואובייקטיביות, שעל בני הזוג היה לספקן.

נטל הבאת הראיות, כמו גם נטל השכנוע, מוטלים הם על בני הזוג, כמי שמבקשים לחסות בצילו של סעיף חוק המקנה שיעורי מס שבח מופחתים בעת מכירת המקרקעין בשל מועד רכישתם. במישור האזרחי, מידת ההוכחה המחייבת את הצד שנושא בנטל, היא הוכחה במידה של "הטיית מאזן ההסתברות".

במקרה דנא, בני הזוג הם האוחזים במידע הנדרש, וככל שטענתם נכונה, שומה עליהם להוכיחה ולספק את העובדות השייכות לעניין, אך הם לא עשו כן.

בית המשפט כבר פסק (2):

"דומני, כי במקרה דנן, בעניין תאריך הרכישה, אין עוררין כי נטל השכנוע והראיה מוטל על כתפי העוררת ועליה להוכיח את תאריך הרכישה של המקרקעין מהנימוקים הבאים:

א.      סעיף 73 לחוק מיסוי מקרקעין מחייב את המוכר זכות במקרקעין להגיש הצהרה למנהל מס שבח על מכירת הזכות, ובין היתר לכלול בהצהרה את הניכויים והתוספות שהוא תובע לעניין חישוב השבח. שווי הרכישה ותאריך הרכישה הינם חלק בלתי נפרד מהניכויים לצורך חישוב השבח. אין ספק כי אין די בהצהרה סתמית, וכי יש לגבות הצהרה זו במסמכים והוכחות.

ב.       חזקה היא כי מקום והעובדות נמצאות בידיעתו המיוחדת של אחד מבעלי הדין, יעבור אליו נטל הבאת הראיות…

ג.       הלכה מקובלת היא כי מקום ומבקש המוכר פטור ממס, עובר אליו נטל הראיה כי נתקיימו אותן העובדות אשר על כן מזכות אותו בפטור ממס…"

כאן ראוי להזכיר גם את הפסיקה בעניין עוזר אספרנס ואח' נ' מנהל מס שבח נתניה (3).

בית המשפט קבע, כי "הסכם וזיכרון דברים", שהצדדים לו חתמו עליו ביום 16.8.1961, מפרט היטב בין השאר את הממכר, התמורה ומועדי העברת התשלומים.

שני העדים שהתייצבו למתן עדות מטעם בני הזוג, הם גב' ברכה סמין עצמה, ובנם של בני הזוג, מר אבינועם סמין.

בית המשפט דחה את עדויותיהם, וזאת הואיל ועדותו של הבן אינה תומכת כלל בעובדות, שכן הוא היה צעיר מדי בעת הרכישה ולא היה לו ידע אישי, ואילו גב' סמין עצמה לא הצליחה לשכנע כי בידה עובדות שיש בהן כדי לסתור את המסמך הכתוב מיום 16.8.1961.

יתר על כן, במהלך השנים האחרונות, מכרו בני הזוג, במועדים שונים, חלקים שונים מאותה הקרקע שרכשו בשנות השישים. במכתב מטעם בא כוחם של בני הזוג מיום 5.6.1995, נכתב בשמם של האחרונים כי "… הנכס כולו נרכש ב-18.8.1961 תמורת סך של 17,000 ל"י…".

בית המשפט גם דחה את טענת בני הזוג ביחס לפתק שבאמצעותו רכשו את המקרקעין, ושקדם לחתימת החוזה מיום 16.8.1961, שכן פתק זה לא נשמר ולא הוצג. גב' סמין היא היחידה שטענה כי פתק זה אכן היה בנמצא, אך בני הזוג לא טרחו להביא עדים רלוונטיים לצורך ביסוס קיומו של אותו פתק.

לכן, בית המשפט הגיע למסקנה, כי בני הזוג לא נשאו בנטל ההוכחה הרובץ על כתפיהם להציג ראיות מוצקות, מהימנות וחיצוניות, שיש בהן כדי לשכנע כי מועד הרכישה קדם בשנה ויותר למועד ההסכם שנחתם ביום 16.8.1961, שעליו הסתמך מנהל מס שבח בקובעו את מועד הרכישה לצורך חישוב המס.

 

הערות שוליים:

  1. ו"ע 1358/06 סמין אברהם וברכה נ' מנהל מס שבח נתניה, ניתן ביום 1.2009
  2. ו"ע 1133/02 שטיינקלר חיה נ' מס שבח רחובות, מיסים יח/4 (2004) ה-36
  3. ו"ע 1373/00 עוזר אספרנס ואח' נ' מנהל מס שבח נתניה, מיסים יז/2 (2003) ה-27, 207

 

 

נכתב ביום 20.8.2019
© כל הזכויות שמורות לדורית גבאי
#1209
Print Friendly, PDF & Email
דורית גבאי | רו"ח

דורית גבאי | רו"ח

יש לכם שאלה?

מלאו פרטים ונחזור אליכם