5058 משה חדיף סופי
שילם לעירייה 14.6 מיליון ₪ בתוספת להסכם – ומס רכישה רק על 4.3 מיליון: על השאר היה היזם "צינור"
ועדת הערר בתל אביב פיצלה את התשלום: זכויות בנייה חדשות שנרכשו מהעירייה – חייבות במס רכישה; ההפרש מעליית מחירי הדירות לדיור בר-השגה – לא
מאת: דורית גבאי, רו"ח
מבוא
כשרשות מקומית מוכרת קרקע ליזם, היא לובשת לא פעם כמה כובעים: היא בעלת הקרקע, היא רשות התכנון, ולעיתים היא גם מי שקובעת את מחירי הדירות. כשמשתנה התב"ע, ונחתמת תוספת להסכם – מה בדיוק קנה היזם? ועל מה ישלם מס רכישה?
בעניין משה חדיף (1) ועדת הערר בתל אביב, בראשות כבוד השופטת ירדנה סרוסי, פיצלה את התשלום לשניים: חלק אחד הוא תמורה לזכויות חדשות במקרקעין, והחלק האחר אינו תמורה כלל.
עיקרי העובדות
1. בשנת 2013 פרסמה עיריית תל אביב מכרז למכירת מקרקעין ברחוב מיכאלאנג'לו 15-17, לבניית דיור בר-השגה בשטח עיקרי של כ-1,595 מ"ר. העוררת זכתה בהצעה של 700,000 ₪ בתוספת מע"מ.
2. בהסכם המקורי, מיום 25.8.2016, התחייבה העוררת לבנות 24 דירות לדיור בר-השגה. נאסר עליה לשנות את התב"ע, להגדיל את מספר הדירות או להעלות מחירים מעבר להצמדה.
3. הפרויקט התברר כלא כלכלי. ביוזמת העוררת אושרה בשנת 2019 תב"ע חדשה: כ-600 מ"ר נוספים, 28 דירות לדיור בר-השגה ו-4 דירות לשיווק חופשי.
4. ביום 3.5.2021 נחתמה תוספת להסכם: העוררת תשלם לעירייה 14,600,000 ₪ בתוספת מע"מ, ותישא בכל מס, לרבות מס רכישה.
5. המנהל חייב במס רכישה על מלוא 14.6 מיליון ₪, כעסקה חדשה.
גדר המחלוקת
6. האם התשלום בתוספת להסכם הוא תמורה לזכויות חדשות במקרקעין, החייבת במס רכישה, או תשלום חלף היטל השבחה, כטענת העוררת.
טענות הצדדים
7. העוררת: כל זכויות הבעלות נרכשו כבר בהסכם המקורי, והעירייה לא יכלה למכור לה דבר נוסף. התשלום הוא חלף היטל השבחה, בגין שינוי התב"ע. והשומה על העסקה המקורית ממילא התיישנה.
8. המנהל: התוספת היא חוזה חדש, ששינה את הממכר, את הזכויות ואת השווי. הצדדים חייבו את העסקה במע"מ, והתחייבו מראש לשאת במס רכישה. העירייה עצמה דיווחה על מכירה.
פסק הדין ונימוקיו
9. שלושה כובעים. הוועדה קבעה: "העירייה פועלת במקרה דנן בשלושה כובעים שונים: (1) כבעלת המקרקעין; (2) כאחראית על התכנון בעיר, לרבות אישור התב"ע; ו-(3) כאחראית לספק דיור בר-השגה, לרבות קביעת המחיר בהן יימכרו הדירות". שלושת הכובעים משפיעים על ההסכמות המיוחדות בין הצדדים.
10. הזכויות החדשות – חייבות. הזכויות לבניית ארבע הדירות לשוק החופשי "לא הוקנו לה במסגרת ההסכם המקורי, והיא רכשה אותן מהעירייה במסגרת התוספת להסכם". לפי טבלת העירייה, התשלום עבורן הוא 4,300,000 ₪, ועליו יש לשלם מס רכישה.
11. לא היטל השבחה. הוועדה דחתה את הטענה: אילו היה זה היטל השבחה, התשלום היה עומד על 50% מההשבחה בלבד; העירייה דיווחה על התשלום כדמי חכירה; והעוררת לא הביאה עד מטעם העירייה או מסמך אובייקטיבי. "מדובר בטענה משמעותית, ואין בידי להסתמך בהקשר זה על דברי העוררת שלא נתמכו בראיות אובייקטיביות".
12. עליית מחירי הדירות – "צינור". את יתרת התשלום שילמה העוררת עבור העלאת מחירי הדירות למשתכנים, אבל את ההפרש היא גבתה מהמשתכנים והעבירה במלואו לעירייה. "כלומר, מבחינה מהותית, העוררת הייתה רק צינור להעברת הכספים". לא הייתה הגדלה של העסקה, ולא שולמה תמורה נוספת – ולכן אין מס רכישה על רכיב זה.
13. חבר הוועדה, רו"ח צבי פרידמן, הצטרף והוסיף שהמקרה דומה לתוספת אחוזי בנייה בקרקע מוחכרת. הוא ציטט את דברי כבוד השופט אנגלרד בעניין הדרי החוף (2): "אירוע המס אינו שינוי הייעוד של המקרקעין על ידי רשויות התכנון, אלא שינוי הסכם החכירה באופן המקנה לחוכר זכויות שימוש חדשות".
הערר התקבל בחלקו. מס רכישה ישולם רק על 4,300,000 ₪ (לא כולל מע"מ). לא נפסקו הוצאות.
ניתן ביום 17.04.2024.
דעת המחברת
14. מבחן המהות – הפעם לטובת הנישום. עקרון המהות הכלכלית מוזכר בדרך כלל כשהרשות מבקשת להטיל מס. כאן הוא פעל לשני הכיוונים: הוועדה הכירה בכך שחלק מהתשלום הוא תמורה אמיתית לזכויות חדשות, אבל גם בכך שחלק אחר אינו תמורה כלל – רק כסף שעבר דרך היזם בדרכו מהמשתכנים לעירייה. מיסוי של "צינור" הוא מיסוי של כסף שלא נשאר בידי איש.
15. מה פסק הדין מלמד על החוק ועל תכליתו?
א. שינוי תב"ע כשלעצמו אינו אירוע מס. האירוע הוא ההסכם שמקנה זכויות חדשות – כמו בהלכת הדרי החוף בהתאם לאמירת רו"ח צבי פרידמן.
ב. "התמורה" לעניין מס רכישה היא מה שמשולם עבור הזכות במקרקעין. תשלום שאינו מגדיל את הממכר ואינו מעשיר את המשלם, אינו תמורה – גם אם נכתב בחוזה.
ג. טענה של "חלף היטל השבחה" צריך להוכיח בראיות אובייקטיביות – עדות של הרשות או מסמך. דבריו של הנישום לבדם לא יספיקו.
ד. ויש עוד נקודה שכדאי לשים לב אליה: הוועדה ציינה שאולי היה מקום להפחית מ-4.3 מיליון ₪ הנחה של 2.5 מיליון ₪ שנתנה העירייה – אבל הטענה לא נטענה. טענה שלא נטענת, לא תתקבל.
16. האם היה צורך להגיע לוועדת הערר? כאן, לדעתי, כן – אבל לא על כל הסכום. המנהל חייב במס רכישה על מלוא 14.6 מיליון ₪, אף שטבלת העירייה עצמה פיצלה את התשלום לרכיביו, ואף שחלק גדול ממנו היה העברה של הפרשי מחיר מהמשתכנים לעירייה. בדיקה של הרכיבים כבר בשלב השומה הייתה מצמצמת את המחלוקת לשאלה האמיתית – 4.3 מיליון ₪.
לתשומת לב
17. מה שכדאי לבדוק:
א. בעסקה עם רשות מקומית – פרקו את התמורה לרכיביה: זכויות חדשות, היטלים, העברות כספים למשתכנים. כל רכיב – והמס שלו.
ב. טענה שתשלום הוא "חלף היטל השבחה" – הביאו מסמך מהרשות או עד מטעמה.
ג. בדקו הנחות ושינויי מחיר שנתנה הרשות, ושייכו אותם לרכיב הנכון. ואם יש טענה – טענו אותה.
ד. התחייבות חוזית "לשאת במס רכישה" אינה הודאה שהמס חל. היא רק קובעת מי משלם אם המס חל.
בשורה התחתונה: מס רכישה חל על מה שנרכש. כסף שרק עובר דרך היזם בדרכו לעירייה – אינו תמורה.
הערות שוליים:
ו"ע (תל אביב) 36623-06-22 משה חדיף בנין והשקעות בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב (17.4.2024); כבוד השופטת ירדנה סרוסי, יושבת ראש הוועדה; רו"ח צבי פרידמן ושמאי המקרקעין תמיר שדה, חברי הוועדה.
ע"א 5472/98 מנהל מס שבח מקרקעין נ' חברת הדרי החוף מספר 63 בע"מ, מיסים טו/6.
חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963, סעיף 9; ע"א 151/10 מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב נ' עיריית תל אביב; ע"א 9559/11 מנהל מיסוי מקרקעין נ' שעלים ניהול נכסים, כפי שנסקרו בפסק הדין.
נכתב ביום 16.10.2026.
#5058
© כל הזכויות שמורות לדורית גבאי
מאמר #5058 · © כל הזכויות שמורות לדורית גבאי · המאמר המלא באתר: www.doritgabay.com/ועדת-הערר-בתל-אביב-פיצלה-את-התשלום-זכויות-בנייה-חדשות-שנרכשו-מהעירייה-חייבות-במס/

