לא יוארך מועד להגשת ערר, אם אין לכך טעם מיוחד

מאת: דורית גבאי, רו"ח

מבוא

בפסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב, יעולה השקעות ומסחר בנדל"ן בע"מ נגד מדינת ישראל – מס שבח ומקרקעין (1), נקבע כי "…שעה שנקבעו מועדים להגשת הליכים, והמבקש לא עמד בהם, ואף לא נתן טעם ענייני לכך, לא כל שכן לא טרח להגיש בקשה להארכת מועד, קצרה ידי להושיע. במיוחד נכון הדבר שעה שעסקינן באיחור של כחודשיים ימים" (3). לא יינתן אישור להארכת מועד להגשת ערר.

העובדות

1. ביום 2.9.1996, נערכה עסקת מכר בין חברת יעולה לחברה אחרת. חברת יעולה דיווחה על העסקה במסגרת פקודת מס הכנסה, והחברה האחרת דיווחה על העסקה כרכישת מקרקעין, הממוסה לפי חוק מיסוי מקרקעין.
2. בשנת 2012, קבע מנהל מס שבח ומקרקעין, כי העסקה היא עסקת מכר של מקרקעין, והוציא בגינה שומת מס שבח על פי מיטב השפיטה.
3. בשנת 2016, בעקבות הסכם עם החברה הרוכשת בנוגע לשווי הרכישה, תוקנה השומה גם עבור חברת יעולה.
4. עורך הדין טאקו ייצג את חברת יעולה בדיונים בנוגע לשומה, וביום 14.11.2016, קיבל המנהל באופן חלקי את השגת חברת יעולה על השומה. ההחלטה בהשגה נמסרה לעורך הדין טאקו, והפכה לחלוטה ביום 15.12.2016.
5. ביום 6.4.2017, ביקשה חברת יעולה להגיש ערר על ההחלטה בהשגה, אך מנהל מיסוי מקרקעין קבע כי חלף המועד להגשת הערר, לפי סעיף 88 לחוק מיסוי מקרקעין.

גדר המחלוקת

1. בית המשפט מתמקד בשאלה המשפטית: האם יוארך המועד להגשת ערר, הקבוע בסעיף 88 לחוק מיסוי מקרקעין?

המערערת טוענת

1. העסקה המדוברת לא הייתה עסקה במקרקעין, ואינה נופלת לגדר חוק מיסוי מקרקעין, אלא לגדר פקודת מס הכנסה. התקבולים ממנה דווחו כחוק לצורכי מס הכנסה. עצם המחלוקת לגבי סיווג העסקה, מצדיקה את הארכת המועד לצורך בירור עובדתי במסגרת ערר.
2. המדינה היא שהשתהתה 16 שנים עד להוצאת השומה השגויה בשנת 2012, ואף 19 שנים, עד להוצאת השומה החדשה בשנת 2016. השיהוי הממושך, שהתארך מעבר לשבע השנים שבהן חובה לשמור ספרים, גרם לחברת יעולה קושי לאתר מסמכים וראיות להוכחת טענותיה.
3. גם אם החלטת ההשגה התקבלה אצל עורך הדין, הרי שהוא הודיע במכתב למנהל, מיום 17.2.2017, שאין לו ייפוי כוח לייצג את חברה, לאחר קבלת ההחלטה בהשגה, ושכתובתו אינה מהווה כתובת לקבלת דואר עבורה או עבור בעלי מניותיה.
4. ההחלטה בהשגה נודעה לבעל המניות בחברה רק ביום 22.3.2017, בהודעה על כוונת המדינה לייחס את חובות החברה לבעלי מניותיה.
5. הכוונה לייחס את החוב לבעלי המניות, ללא ביקורת שיפוטית על גובה החוב, לא תעלה על הדעת. במיוחד כאשר מדובר בבקשה לארכה של כשלושה חודשים בלבד, מן המועד שבו הפכה השומה חלוטה ועד להגשת הערר.
6. לנוכח סיכוייו הטובים של הערר, ולנוכח הסוגיות העובדתיות והמשפטיות הטעונות בירור, ובהן סוגיית סמכותה של המדינה להוציא את השומה, יש להאריך את המועד.

מנגד, טענות המשיבה

1. חברת יעולה לא הגישה הצהרה על עסקת מכירת הזכויות במקרקעין, כנדרש בחוק. לאחר שנשלחו לה דרישות להצהיר על המכירה, נקבעה שומה לפי מיטב השפיטה. החברה לא השיגה, ואף לא הגישה ערר על הודעת השומה. ביום 21.1.2016, נמסרה לחברה הודעת שומה מתוקנת, בעקבות הסכם עם החברה הרוכשת. הפעם השיגה חברת יעולה על ההודעה. ההשגה התקבלה ביום 14.11.2016 באופן חלקי, וההחלטה נמסרה לעורך דין טאקו. משכך, הפכה השומה לחלוטה ביום 15.12.2016.
2. בהמשך לתיקון השומה, פנתה המדינה לבעלי המניות בהודעה על הפעלת סמכותה, מכוח סעיף 95א לחוק מיסוי מקרקעין, לייחס את חובות החברה לבעלי מניותיה. על כך השיג עורך הדין ציוני, המייצג כיום את חברת יעולה. ביום 30.3.2017, נמסר לעורך הדין ציוני, כי המס שנקבע הוא סופי ואינו שנוי במחלוקת, וכי לעניין הפעלת סעיף 95א יוזמן לדיון נפרד.
3. חברת יעולה שיתפה פעולה באופן חלקי ביותר, בכך שלא הגישה הצהרה על מכירת הזכויות, ובהגשת ההשגה על השומה שלא דווחה, באיחור ניכר, וכן בכך שלא הגישה דיווח על העסקה, אלא טענה כי מוסתה אצל פקיד השומה, ולפיכך אין לה להלין על עצמה בגין ההחלטה לדחות את בקשתה למתן ארכה.

ההכרעה

1. בית המשפט קבע, כי על אף המורכבות של השתלשלות האירועים, בסופו של יום, אין מחלוקת כי עורך הדין טאקו ייצג את החברה בשני דיונים בהשגה, בהם הועלו טענות החברה, וההשגה אף התקבלה באופן חלקי. במכתבו אל המנהל, הדגיש עורך הדין טאקו, כי ייצוגו הוגבל להליכי ההשגה, אולם המכתב אינו שולל את הטענה שייצג את החברה באותם הליכים, ואינו כופר בכך שקיבל את ההחלטה בהשגה. מכאן, שההחלטה בהשגה הפכה לחלוטה ביום 15.12.2016, והבקשה להארכת מועד להגשת ערר, הוגשה מאוחר מדי.
2. תקנה 12 לתקנות מס שבח מקרקעין, מחילה את תקנה 528, מתקנות סדר הדין האזרחי, על הדיון בערר. לפי תקנה זו, נדרש מתן "טעמים מיוחדים שיירשמו" לצורך הארכת מועד הקבוע בחיקוק. במקרה זה, החברה ידעה על ההחלטה לגבי השומה, בהיותה מיוצגת על ידי עורך הדין טאקו בהליכי ההשגה, ולא הובאו עדויות כי הוא לא הביא את ההחלטה לידיעת החברה. לא מתקיימות כאן נסיבות שהן חיצוניות לבעל הדין ואינן בשליטתו, שיש בהן כדי להוות טעם מיוחד להארכת המועד (2).
3.  אמנם, על פי הפסיקה, יש לתת משקל מסוים גם למהות הערעור, לחשיבותו המשפטית והציבורית, להיקפו ולסיכוייו לכאורה של הערעור. אולם, במקרה זה התקיים, בסופו של יום, דיון מסודר בהשגה, שבו נשמעו טענות שאף התקבלו בחלקן, ולא הוצג טעם ממשי מדוע לא ניתן היה להגיש את הערר במועד.
4.  בנסיבות אלה, יפים הדברים שנאמרו בעניין טריניטי (3): "… שעה שנקבעו מועדים להגשת הליכים, והמבקש לא עמד בהם, ואף לא נתן טעם ענייני לכך, לא כל שכן לא טרח להגיש בקשה להארכת מועד, קצרה ידי להושיע. במיוחד נכון הדבר שעה שעסקינן באיחור של כחודשיים ימים".

הבקשה נדחתה. ניתן ביום 22.5.2017.

נפסק כי חברת יעולה תישא בהוצאות משפט בסך 7,500 ש"ח.

הערות שוליים:

1. ו"ע 13485-04-17 יעולה – השקעות ומסחר בנדל"ן בע"מ נ' מדינת ישראל – מס שבח ומקרקעין
2. ב"ש 230/86 עוזי עצמון נ' מדינת ישראל
3. ע"מ 5354-06-12 טריניטי מערכות מחשוב בע"מ נ' מס ערך מוסף תל-אביב

המאמר נכתב ביום 12.3.2018.