5059 משאבי נדלן סופי

מאחורי הקלעים" של הבנייה הקולקטיבית: חברה שארגנה קבוצות עולים נחשבה לנותנת שירותי בנייה, ולא למתווכת

בית המשפט המחוזי בחיפה קבע בשנת 2001 כי לפי המהות הכלכלית החברה נתנה שירותי בנייה וחייבת בניהול ספרים – אבל את ההכרה בהוצאות החזיר לשלב ההשגה, חמש שנים אחרי שהוגש הערעור

מאת: דורית גבאי, רו"ח

מבוא

בתחילת שנות התשעים, עם גל העלייה, צמחו בישראל מיזמים של בנייה קולקטיבית: קבוצת רוכשים קונה מגרש ובונה עליו בית משותף באמצעות קבלן, ובמרכז עומדת חברה שמארגנת את הכול. השאלה למי שייך הרווח, ובאיזו מסגרת הוא מתחייב במס, לא נעלמה מאז. היא רק החליפה שם – היום קוראים לזה "קבוצת רכישה".

בעניין משאבי נדל"ן (1) טענה החברה המארגנת שהיא מתווכת בלבד, שמקבלת עמלה. פקיד השומה חיפה טען שהיא קבלן בניין לכל דבר. בית המשפט המחוזי בחיפה, מפי כבוד הנשיא השופט ד"ר דוד ביין, הכריע לפי המהות הכלכלית של העסקה – כלומר, לפי מה שקרה בפועל, ולא לפי הכותרות שהצדדים נתנו להסכמים.

עיקרי העובדות

1. המערערת היא חברה שעסקה בתיווך ובסחר בנדל"ן. בשנים 1992–1994 יזמה הקמה של קבוצות עולים חדשים לבניית בניינים בחיפה, בשלושה פרויקטים. כלפי חוץ, הקבוצות ארגנו כביכול בנייה קולקטיבית בעצמן.

2. הרוכשים התאגדו כ"ועד בית", חתמו על הסכם לרכישת המגרש ועל הסכם שיתוף, ומינו נאמנים שפעלו מול הקבלנים. לכל בניין נפתח חשבון בנק נפרד, ואליו הופקדו כספי הרוכשים וכספי המשכנתאות שקיבלו. החשבונות נפתחו על שם אחד ממנהלי המערערת ובעלי מניותיה, יחד עם אחרים.

3. לפי ההסכם בין המערערת לרוכשים, מחיר הדירה היה קבוע וסופי – כ-55,000$ לדירה. אם העלות תעלה – המערערת תשלים את ההפרש. אם יישאר עודף "בקופה" – הוא יעבור אליה.

4. הפיקוח על הבנייה נעשה מטעם המערערת, באמצעות עובד שלה שקיבל ממנה משכורת. את רכישת המגרש מימנה בתחילה חברה שבשליטת מקורבים לאותו עובד, ובהמשך המימון הגיע מהמשכנתאות של הרוכשים.

5. מנהל מע"מ ראה במערערת קבלן שבנה את הדירות. באוקטובר 1994 נחתם הסכם פשרה עם מע"מ, והמערערת ומנהליה שילמו את המס ואף כופר.

6. פקיד השומה הוציא שומה לשנת המס 1994 לפי מיטב השפיטה, בנימוק שהמערערת, כקבלן, הייתה חייבת לנהל ספרים לפי תוספת ד' להוראות ניהול הספרים, ולא ניהלה. לפי השומה, ההכנסה החייבת עמדה על 1,786,708 ₪.

7. הערעור הוגש בשנת 1996. פסק הדין ניתן ביום 20.12.2001. בפתח פסק הדין התנצל בית המשפט על העיכוב, "בשל הצורך המתמיד ליתן עדיפות לתיקים מנהלים דחופים".

גדר המחלוקת

8. האם המערערת פעלה כקבלן בניין, ולכן הייתה חייבת לנהל ספרים לפי תוספת ד'.

9. אם כן – כיצד מחשבים את הכנסתה: האם מנכים את עלות רכישת המגרשים, והאם יש להכיר בהוצאות נוספות שמע"מ לא הכיר בהן.

טענות המערערת

10. היא אינה קבלן. היא לא עסקה בבנייה, לא העסיקה קבלני משנה ולא נתנה שירותי בנייה. היא רק "איגדה" קבוצות עולים שרצו לבנות לעצמם.

11. הכסף שקיבלה הוא עמלה, ולא רווח קבלני. אי ההכרה בהכנסות שעליהן כבר דיווחה יוצרת כפל מס.

12. פקיד השומה הסתמך על עמדת מע"מ, שלא הכיר בחשבוניות מסוימות כ"פיקטיביות", ולא בדק הוצאות נוספות שהוצאו אחרי עריכת השומה של מע"מ.

טענות המשיב

13. לפי המהות הכלכלית, המערערת נתנה שירותי בנייה באמצעות קבלני משנה, ולכן הייתה חייבת לנהל ספרים, ושומה לפי מיטב השפיטה מוצדקת.

14. כל הכסף שהופקד בחשבונות הבנק של הפרויקטים הוא תקבולים של המערערת.

פסק הדין ונימוקיו

15. אין צורך בסעיף 86. המערערת טענה שהמשיב טוען למעשה ל"עסקה מלאכותית" לפי סעיף 86 לפקודת מס הכנסה (2). בית המשפט קבע שאין צורך להגיע לכך: "ניתן לבדוק מהו התוכן הכלכלי האמיתי של פעילות המערערת בפרוייקט ולא להסתפק 'בקליפה' החיצונית כפי שהיא מוצגת במערכת ההסכמים", בלי להיזקק לשאלת המלאכותיות.

16. יותר ממתווכת. "אין לי ספק שעמדתה של המערערת חרג מזה של מתווך גרידא". מתווך מסתפק ביצירת הקשר בין הצדדים, ואילו כאן המערערת – "אמנם 'מאחורי הקלעים'" – הייתה "הרוח החיה של הפרויקט".

17. היא נשאה בסיכון קבלני. המערערת קבעה מחיר קבוע לרוכשים, ועמדו לה סיכויי רווח וסיכוני הפסד. היא שלטה בחשבונות, בנאמנים, במפקח ובאדריכל. העובדה שלא השקיעה כסף משלה אינה מונעת ממנה להיות קבלן: היא השקיעה עבודה, ארגון וניהול.

18. המסקנה. "עיסוקה של המערערת במקרה זה היה מבחינה כלכלית במתן שירותי בנייה באמצעות קבלני משנה", והיא לא ניהלה ספרים כנדרש. מצבה כמי שנפסלו ספריה, ובמקרה כזה "אין טעם ואין צורך לשלוח הודעת פסילה".

19. הסכם הפשרה עם מע"מ. ההסכם עם מע"מ, שבו הסכימה המערערת להיחשב כ"עוסק", מחזק את המסקנה. עם זאת, בית המשפט הזכיר את דעת הרוב בעניין גאסר (3): אין לאמץ באופן אוטומטי ובלי בדיקה עצמאית שומה של רשות מס אחת לצורך רשות המס האחרת.

20. מה המערערת מכרה? בית המשפט קבע שעל פני הדברים, המערערת לא מכרה את המגרשים. היא נתנה לרוכשים שירותי בנייה בלבד, בנוסף לשירותי תיווך וייזום. אבל חשבון הבנק נוסד לשם "מימון הבנייה", ולכן הכספים שבו נוגעים לבנייה, והמשיב צדק כשלא ניכה מהם את רכישת המגרשים.

21. ההוצאות שלא הוכרו. נטל ההוכחה על המערערת. חלק מהחשבוניות שהגישה כללו מחיקות, ועל פניהן נוספו בהן ספרות. ובכל זאת, "לפנים משורת הדין" – כלומר, מעבר למה שהדין מחייב – הורה בית המשפט למשיב לבדוק שוב, יחד עם נציג המערערת, את קלסר החשבוניות ואת ההוצאות שנטען שלא שולם עליהן מע"מ. "לעניין בדיקה זו בלבד, יוחזר הדיון לשלב ההשגה".

הערעור נדחה, למעט ההחזרה לשלב ההשגה לבדיקת ההוצאות. המערערת חויבה בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.

ניתן ביום 20.12.2001.

דעת המחברת

22. מבחן המהות – גם לטובת הרשות, וגם לטובת הנישום. את עקרון המהות הכלכלית אנחנו, המייצגים, מנופפים בדרך כלל כדי להגן על נישומים מפני סיווג פורמלי. כאן הוא שימש את הרשות, ובצדק. מערכת הסכמים שבה החברה קובעת מחיר סופי, שולטת בחשבון, ממנה את המפקח ולוקחת לעצמה את העודף – היא מערכת של מי שנושא בסיכון קבלני. הכותרת "תיווך" לא משנה את זה.

23. מה פסק הדין מלמד על החוק ועל תכליתו? ראשית, שאין צורך בסעיף האנטי-תכנוני כדי לסווג עסקה לפי מהותה. סעיף 86 נועד לעסקאות מלאכותיות שמטרתן העיקרית הפחתת מס. סיווג נכון של עסקה אמיתית הוא דבר אחר, והוא חלק מהשומה הרגילה. שנית, שהשאלה "מי הקבלן" אינה נקבעת לפי מי שמניח את הלבנים. יזם שמארגן, ממן, מפקח ונושא בסיכון – יכול להיות "קבלן" לעניין ניהול הספרים ולעניין המס. זו שאלה רלוונטית היום בקבוצות רכישה, בהתחדשות עירונית ובכל מיזם שבו יש "מארגן" שמאחורי הקלעים. שלישית, שהסכם עם מע"מ אינו מחייב אוטומטית את מס הכנסה – לא לטובת הנישום ולא לרעתו. כל רשות צריכה לבדוק בעצמה.

24. האם היה צורך להגיע לבית המשפט? לגבי שאלת הסיווג – כנראה שכן. זו הייתה מחלוקת עקרונית, והמערערת הפסידה בה. אבל לגבי ההוצאות, התמונה שונה. לפי פסק הדין, בעניין ההוצאות "פקיד השומה הלך בנידון בעקבות שומת מע"מ". המערערת טענה להוצאות נוספות שהוצאו אחרי השומה של מע"מ, ואלה לא נבדקו לגופן. בסוף, אחרי חמש שנים בבית המשפט, החזיר בית המשפט את העניין בדיוק למקום שבו היה צריך להיבדק מההתחלה: לשלב ההשגה, לבדיקה משותפת של קלסר חשבוניות. בדיקה כזו בשלב ההשגה הייתה חוסכת לשני הצדדים חלק לא מבוטל מההליך. וחשוב לזכור את פרק הזמן: הערעור הוגש בשנת 1996, ופסק הדין ניתן בסוף 2001. חמש שנים שבהן חברה, בעלי מניותיה ונאמניה חיים תחת שומה פתוחה – זה מחיר כבד, גם למי שבסוף הפסיד.

מה עושים עכשיו?

25. ראשית, מי שמארגן קבוצה, ובמיוחד מי שקובע מחיר סופי ונהנה מהעודף – צריך להניח שיסווג כנותן שירותי בנייה, ולנהל ספרים בהתאם.

26. שנית, אל תסמכו על כך שהסכם פשרה עם מע"מ "סוגר" את מס הכנסה. כל רשות בודקת בנפרד.

27. שלישית, הוצאות מוכיחים במסמכים נקיים. חשבונית עם מחיקות ותוספות היא חשבונית שתיפסל.

28. רביעית, כשפקיד השומה מתבסס על עמדת רשות מס אחרת – דרשו כבר בהשגה בדיקה עצמאית של ההוצאות. זה מה שבית המשפט הורה בסוף, וטוב שזה יקרה בהתחלה.

בשורה התחתונה: המהות הכלכלית קובעת, לא הכותרת. אבל המהות צריכה להיבדק גם בצד ההוצאות – ובשלב ההשגה, לא אחרי חמש שנים בבית המשפט.

הערות שוליים:

  1. עמ"ה (חיפה) 2069/98 משאבי נדל"ן סחר והשקעות בע"מ נ' פקיד שומה חיפה (20.12.2001); כבוד הנשיא השופט ד"ר דוד ביין.

  2. פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], סעיף 86; הוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) (מספר 2), התשל"ג-1973, תוספת ד'.

  3. ע"א 215/84 מנהל מע"מ נ' גאסר, פ"ד מ(2) 265.

נכתב ביום 16.10.2026.

#5059

© כל הזכויות שמורות לדורית גבאי

דורית גבאי
דורית גבאי, רו״ח

מומחית במיסוי מקרקעין. לשעבר סגנית מנהל מיסוי מקרקעין ברשות המסים. מלווה יחידים וחברות בתכנון מס, החזרי מס שבח ומחלוקות מול הרשות.

לתיאום פגישת ייעוץ

יש לכם שאלה?

מלאו פרטים ונחזור אליכם.

תיאום פגישת ייעוץ

השאירו פרטים ונחזור אליכם לתיאום.