הלבשה" של פרויקט עסקי בלבוש של עסקה פרטית בין בני משפחה – עסקה מלאכותית. אבל את מס התשומות, הוסיף בית המשפט, יש לאפשר לנכות
מיסוי מקרקעין קבע שבני המשפחה בנו לעצמם – ומע"מ קבע שהחברה של האב בנתה ומכרה:
בית המשפט קבע שהחלטה של רשות מס אחת אינה כובלת את האחרת
"הלבשה" של פרויקט עסקי בלבוש של עסקה פרטית בין בני משפחה – עסקה מלאכותית. אבל את מס התשומות, הוסיף בית המשפט, יש לאפשר לנכות"
מאת: דורית גבאי, רו"ח
מבוא
בישראל יש כמה אגפים ברשות המסים: מיסוי מקרקעין, מס הכנסה ומע"מ וגם אגף חקירות ותחומים נוספים. כולן חלק מרשות המסים, וכולן בוחנות לא פעם את אותה עסקה.
מה קורה כשאחת מהן קובעת עובדות לטובת הנישום, והאחרת קובעת את ההפך? האם הנישום יכול לטעון שהרשות השנייה "מושתקת"?
בעניין ייני דוד (1) קיבלה רשות מיסוי המקרקעין, אחרי השגה, את עמדת בני המשפחה שהם בנו לעצמם דירות, ופטרה חלק מהם ממס שבח. רשות מע"מ קבעה שמדובר בפרויקט עסקי של החברה של האב, וחייבה אותה במס עסקאות. בית המשפט המחוזי בחיפה, מפי כבוד השופטת שולמית וסרקרוג, דחה את הערעור.
עיקרי העובדות
1. המערערת, ייני דוד בע"מ, התאגדה בשנת 1972, ועוסקת במימון וביזמות של פרויקטים בענף הנדל"ן, בארץ ובחו"ל. מר דוד ייני הוא בעל המניות בה ובעל השליטה.
2. ביולי 1993, במכרז של כונס נכסים, רכשה קבוצה של בני משפחת ייני – האב, כלתו, שני בניו, בתו וחתנו (להלן: "קבוצת ייני") – מגרש ברחוב דרך הים 195 בחיפה, יחד עם שותפות קבלנית, בחלקים של 40% ו-60%.
3. קבוצת ייני ביקשה לבנות על חלקה חמש דירות. לשם כך נחתם הסכם עם חברה קבלנית. הבנייה הסתיימה בסוף 1996.
4. רשות מיסוי המקרקעין ראתה תחילה בפרויקט פרויקט של מר דוד ייני לבדו. אחרי ההשגה הוסכם שהפרויקט בוצע בידי קבוצת ייני: כל אחד מבני הקבוצה חויב במס רכישה בגין הדירה שיוחסה לו, ושלושה מהם קיבלו פטור ממס שבח, כשמכרו את הדירות כדירות מגורים מזכות.
5. הממונה האזורי על מע"מ חיפה (להלן: "המשיב") לא קיבל את העמדה הזו, והוציא למערערת שומת עסקאות בגין שלוש הדירות שנמכרו, בסך כולל של 366,004 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.
גדר המחלוקת
6. האם השומה פגומה, משום שלא נומקה.
7. האם המשיב מושתק מלקבוע אחרת ממה שקבעה רשות מיסוי המקרקעין.
8. האם מדובר בעסקה פרטית של בני המשפחה, או בעסקה של המערערת, "בידי עוסק", "במהלך עסקו", שהוסוותה כעסקה מלאכותית לפי סעיף 138(א) לחוק מע"מ (2).
טענות המערערת
9. השומה לא נומקה.
10. רשויות מיסוי המקרקעין כבר בחנו את אותה עסקה, וקבעו שבני המשפחה הם שביצעו אותה. המשיב מנוע ומושתק מלקבוע אחרת.
11. המערערת עוסקת במימון בלבד, ולא ביזמות. כל העובדות מובילות למסקנה שמדובר בהעברה פרטית בתוך המשפחה.
טענות המשיב
12. השומה מנומקת, והחלטת רשות מיסוי המקרקעין אינה מחייבת אותו, במיוחד כשהעובדות שהיו לפניו לא היו לפני הרשות האחרת.
13. בניית הדירות ומכירתן לא נעשו כעסקה פרטית של קבוצת ייני. זהו פרויקט עסקי שעשתה המערערת במסגרת עסקיה.
פסק הדין ונימוקיו
14. הנמקה – הייתה.
המשיב פירט, בהודעה על שומת העסקאות ובהחלטה בהשגה, את עמדתו: הפרויקט והמכירות בוצעו בידי המערערת, והמבנה המשפטי שניסו הצדדים להעניק לעסקה אינו תואם את הפעילות בשטח. די בכך.
15. רשויות מס שונות – לא אותה רשות.
בית המשפט קבע: "יש להדגיש, כי רשויות המס השונות, על אף היותן עוסקות כולן בגביית מס, אינן בגדר אורגנים של אותה רשות, אלא יותר רשויות אחדות המחזיקות בסמכויות קרובות, באופן המחייב שיתוף פעולה ביניהן, אך אינו יוצר זהות". לכן, "ההחלטה של רשות מס אחת אינה בהכרח מחייבת רשות מס אחרת".
16. אבל – שאיפה לאחידות.
"לכן, על פני הדברים, יש להבחין, בין העברת מידע בין רשויות המס השונות לבין אחידות במסקנות ובהחלטות המחייבות מבחינת קביעת מדיניות כללית תואמת של רשויות המס השונות... ואולם, השאיפה צריכה להיות, לדעתי, להגיע לאחידות בין רשויות המס השונות, גם בהעברת המידע – מה שיכול לצמצם משאבים לחקר האמת, ותשלום מס אמת". בית המשפט הבחין בין החלטות עקרוניות של מדיניות, שבהן "יש לשאוף להרמוניה בין הרשויות השונות", לבין בדיקה עובדתית של כל תיק ותיק.
17. ובעניין הזה – החלטה לא מבוססת.
החלטת מנהל מס שבח "לקבל את העסקה כמוצהר, לא היה בה כדי לייתר ניתוח מהותי של הפעילות המעשית הנוגעת לעסקת הפרויקט". וגם אילו התקבלה הטענה המשפטית, עדיין הייתה מוטלת על הרשות האחרת החובה לחזור ולבחון את כל הראיות הרלוונטיות.
18. ובעניין הסכמי פשרה – עצה לנישומים.
בית המשפט הוסיף, כפי שכתב גם בפסקי דין קודמים: "יש ליידע, בין היתר, כי קודם לחתימה עליו לברר את עמדת הביטוח הלאומי והרשות האחרת (מס הכנסה או מע"מ, בהתאמה) לתוצאות ההסדר שהושג עם אותה רשות אחרת, וראוי גם לכלול סעיף בנוסח זה, מפורשות בהסכם הפשרה".
19. עסקה מלאכותית – הראיות.
בית המשפט מנה שורה של ממצאים, שבהם "ההעדר כמעט מוחלט של בני משפחת ייני, בביצוע הפרויקט":
א. המערערת מימנה את כל, או את רוב, רכישת המקרקעין והבנייה. המשכנתאות של בני המשפחה נלקחו רק בשנת 1996, שלוש שנים אחרי התשלום על הקרקע והבנייה, והכסף הועבר למערערת כ"הלוואת בעלים". בעדותו הודה מר ייני ש"אולי בדיעבד, זה היה מעשה טפשי".
ב. בכתבי טענות בהליכים אחרים הצהירה המערערת עצמה שהיא "עוסקת בייזום פרויקטים בענף הבנייה".
ג. לא היה ייחוד דירות לבני המשפחה בהסכם הבנייה, ומחיר הבנייה היה שווה לכל דירה, אף שהדירות היו בגדלים שונים.
ד. בני המשפחה לא גרו בדירות, או גרו בהן תקופה קצרה, ומכרו אותן בסמיכות זמנים. בעדותו לא ידע אחד הבנים מי היה צריך לבנות את הדירות, ומה היו עלויות הרכישה והבנייה.
ה. לא נעשתה הפרדה ברורה בין פעילות פרטית לעסקית, והמערערת שימשה למר ייני "חשבון בנק", שלו הוא מזרים כספים וממנו הוא מושך כספים.
20. המסקנה.
"על-פי הראיות הנסיבתיות העולות, עסקת הפרויקט, "הולבשה" בלבוש של פעילות עסקית פרטית, הגם שבפועל לא הייתה כזו. העסקה האמיתית בוצעה על-ידי המערערת, כעוסק, במהלך עסקיה. הלבוש שניתן לה בא במגמה ברורה להימנע מתשלום מס".
21. תכנון מס – מותר, בגבולות.
בית המשפט הזכיר שאין מחלוקת שנישום רשאי לתכנן את המס, גם כשמדובר בעוסק בנדל"ן, "כל זמן שלא מדובר בעסקה למראית עין בלבד או בעסקה מלאכותית שאחת ממטרותיה העיקריות היא הימנעות ממס או הפחתתו". "ההכרעה בשאלה אימתי תכנון מס לגיטימי ואימתי לאו, אינה קלה".
22. ומס התשומות.
וכאן נקודה חשובה לטובת המערערת: כשהמשיב מטיל מס עסקאות, בדרך של דחיית הטענה שמדובר בעסקה פרטית, "אין הוא חייב במקביל לזכות את הנישום במס תשומות, אשר ייתכן שאותו נישום שילם במהלך ביצוע אותה עסקה". אבל אין לשלול זאת מראש. לכן נקבע שהמערערת תהיה זכאית להוכיח את סכום מס התשומות כדין, בכפוף להצגת חשבוניות, תוך 45 ימים, והמשיב יתקן את השומה בהתאם.
הערעור נדחה, למעט ההערות בעניין ניכוי מס התשומות. המערערת חויבה בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין בסך כולל של 8,000 ₪ בלבד.
ניתן ביום 08.10.2003.
דעת המחברת
23. שתי רשויות, שתי מסקנות – ונישום אחד. אני לא מתווכחת עם התוצאה. הראיות היו קשות: כסף שעבר בין החברה לבני המשפחה בלי הפרדה, משכנתאות שנלקחו שלוש שנים אחרי שהכסף כבר שולם, ובן משפחה שלא ידע מי בנה את הדירה "שלו". אבל קשה להתעלם מכך שאותה מדינה, באמצעות שתי רשויות של אותה רשות מסים, הגיעה לשתי מסקנות הפוכות על אותה עסקה בדיוק. בני המשפחה קיבלו פטור ממס שבח, כי לפי מנהל מיסוי מקרקעין הם בנו ומכרו את דירותיהם. החברה חויבה במע"מ, כי לפי מנהל מע"מ היא בנתה ומכרה את אותן דירות.
24. מה פסק הדין מלמד על החוק ועל תכליתו?
א. סעיף 138 לחוק מע"מ הוא נורמה כללית נגד תכנון מס פסול. הוא נועד לקבוע את הגבול בין תכנון לגיטימי לבין תכנון שאינו לגיטימי, ובמקרה של עסקה מלאכותית, המנהל רשאי להתעלם ממנה ולמסות לפי המהות.
ב. החלטה של רשות מס אחת אינה כובלת את האחרת. אבל בית המשפט הוסיף משהו שחשוב לי מאוד: "השאיפה צריכה להיות... להגיע לאחידות בין רשויות המס השונות". והבחנה חשובה – בהחלטות עקרוניות של מדיניות, ההרמוניה בין הרשויות היא חובה. רק בבדיקה עובדתית של תיק ספציפי, יכולות להיות מסקנות שונות.
ג. מי שמחייב במע"מ בשל עסקה מלאכותית, צריך לאפשר גם את ניכוי מס התשומות שהיה מגיע. אחרת, המס לא משקף את המהות.
25. "שני קולות" – שוב.
זו לא הפעם הראשונה שאני כותבת על הנושא הזה. בעניין יהלומית פרץ (5037) ובעניין אספן, בתי המשפט אמרו שרשויות המס "אינן רשאיות לדבר בשני קולות". כאן נאמר, עוד בשנת 2003, שהשאיפה היא אחידות. אבל עשרים ושלוש שנים אחר כך, הנישום עדיין נדרש לנהל את המחלוקת מול כל רשות בנפרד. בית המשפט הציע פתרון מעשי: לפני שחותמים על הסדר עם רשות אחת, לברר את עמדת הרשות האחרת, ולכלול על כך סעיף מפורש בהסכם. ההצעה הזו נכונה גם היום.
26. האם היה צורך להגיע לבית המשפט?
לגבי שאלת המלאכותיות, כנראה שכן – הראיות היו נסיבתיות, והשאלה הייתה עובדתית. אבל המחלוקת כולה נוצרה, בין היתר, משום שרשות מיסוי המקרקעין קיבלה בשלב ההשגה את העסקה "כמוצהר", בלי ניתוח מהותי. אילו שתי הרשויות היו מתאמות ביניהן מראש, ייתכן שהמחלוקת הייתה מוכרעת פעם אחת ולא פעמיים. ויש לזכור גם את הצד השני: מי שבונה מבנה משפחתי כזה, בלי הפרדה בין חשבונות ובלי ייחוד דירות, מזמין בעצמו את המחלוקת.
לתשומת לב
27. מה שחשוב לדעת:
א. החלטה לטובתכם של רשות מס אחת – אינה מגינה עליכם מפני רשות אחרת. אם יש סיכון שרשות נוספת תבחן את אותה עסקה, היערכו גם מולה.
ב. לפני חתימה על הסכם פשרה עם רשות מס אחת – בררו את עמדת הרשויות האחרות, וכללו סעיף מפורש בהסכם.
ג. פרויקט משפחתי שמנוהל באמצעות חברה של אחד מבני המשפחה – הקפידו על הפרדה מלאה: מימון ישיר מבני המשפחה, ייחוד דירות בהסכם הבנייה, חלוקת עלויות לפי גודל הדירה, ותיעוד.
ד. כשרשות מחייבת במע"מ בשל עסקה מלאכותית – דרשו גם את ניכוי מס התשומות. בית המשפט הכיר בזכות הזו.
אותה עסקה יכולה להיות פרטית בעיני רשות אחת ועסקית בעיני האחרת. הנישום – שנמצא באמצע – צריך להיערך לשתיהן.
הערות שוליים:
- ע"ש (חיפה) 685/01 ייני דוד בע"מ נ' ממונה אזורי מע"מ חיפה; בש"א 8178/03 (8.10.2003); כבוד השופטת ש' וסרקרוג.
- חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, סעיפים 38, 77, 116 ו-138(א).
- ע"א 215/84 מנהל מע"מ נ' גאסר, פ"ד מ(2) 265; ע"ש 613/02 הולצר אנדרי נ' מנהל מע"מ חיפה (29.8.2003); ע"א 3415/97 פקיד שומה למפעלים גדולים נ' יואב רובינשטיין ושות'; ע"א 4639/91 מנהל מס שבח מקרקעין נ' חזן ואח', מיסים ח/3, ה-7.
נכתב ביום 16.10.2026.
#5051
© כל הזכויות שמורות לדורית גבאי
פוסט לפייסבוק מספר 51 – לא לפרסום באתר
מיסוי מקרקעין קבע: בני המשפחה בנו לעצמם. מע"מ קבע: החברה של האב בנתה ומכרה. אותה עסקה, שתי מסקנות הפוכות.
בני משפחת ייני רכשו מגרש בחיפה ובנו עליו דירות. מנהל מיסוי מקרקעין קיבל את העסקה כמוצהר ונתן פטור ממס שבח. מנהל מע"מ חייב את החברה של האב במס עסקאות.
• בית המשפט: רשויות המס "אינן בגדר אורגנים של אותה רשות" – החלטה של אחת אינה כובלת את האחרת.
• אבל "השאיפה צריכה להיות... להגיע לאחידות בין רשויות המס השונות".
• הפרויקט "הולבש" כעסקה פרטית – עסקה מלאכותית. ובכל זאת, מותר להוכיח את מס התשומות.
לדעתי, עשרים ושלוש שנים אחרי, הנישום עדיין נדרש לנהל את אותה מחלוקת מול כל אגף בנפרד. עמדה אחידה היא חובה.
לפני הסכם פשרה עם רשות מס אחת – בררו את עמדת האחרות, וכתבו על כך סעיף בהסכם.
למאמר המלא: [קישור למאמר באתר – יתווסף כשהמאמר יעלה]
#מיסוי_מקרקעין #מעמ #עסקה_מלאכותית #דורית_גבאי
מאמר #5051 · © כל הזכויות שמורות לדורית גבאי · המאמר המלא באתר: www.doritgabay.com/5051-ייני-דוד-סופי/

