שני שינויי מבנה, שישים שנה, ויום רכישה אחד: בית המשפט החזיר את מניותיו של עודד פלר לשנות ה-50 וה-70

שני שינויי מבנה, שישים שנה, ויום רכישה אחד: בית המשפט החזיר את מניותיו של עודד פלר לשנות ה-50 וה-70

ע"מ 70919-01-23 עודד פלר נ' פקיד שומה חיפה – שינוי מבנה דוחה את המס אבל לא מוחק את ההיסטוריה, אין רווחים ראויים לחלוקה במניות שנקנו ונמכרו באותו יום, ו"נאה דורש – נאה מקיים" גם לפקיד השומה

מאת: דורית גבאי, רו"ח

מבוא

שינוי מבנה לפי סעיף 104א לפקודת מס הכנסה (1) מאפשר להעביר נכס לחברה תמורת מניות בלי לשלם מס באותו רגע. אבל זה אינו פטור – זו דחייה. המס ישולם כשהמניות יימכרו, וסעיף 104ו קובע איך יחושב.

ומה קורה כשבין יום הרכישה המקורי לבין יום המכירה עוברים שישים שנה, שני שינויי מבנה ורפורמת מס? מאיזה יום סופרים את התקופה לצורך החישוב הליניארי – כלומר, החלוקה של רווח ההון לפי התקופות, כשלכל תקופה שיעור מס אחר? מהיום שבו הקים האב את החברה המשפחתית, או מהיום שבו הבן העביר את המניות לחברת אחזקות?

בעניין פלר (2) קבעה כבוד השופטת אורית וינשטיין שהמס מחושב לפי הדין שחל ביום המכירה, ושיום הרכישה חוזר לימים המקוריים. היא גם דחתה את הבקשה להחיל את ההטבה של רווחים ראויים לחלוקה, ובדרך העירה לפקיד השומה – שניסה להגדיל את השומה בסיכומים – ש"נאה דורש – נאה מקיים".

עיקרי העובדות

1. ב-1959 הקים מר אמיל פלר ז"ל, עם שותף, את חברת כימוביל בע"מ, שעסקה בכימיקלים. ב-1974 הקים את חברת א. פלר בע"מ, שרכשה ב-1975 את חלקו של השותף שנפטר.

2. אחרי פטירתו ב-1989 עברו המניות בירושה לשני בניו – עודד פלר (להלן: "המערער") ואחיו גדעון.

3. ביום 28.5.1997 העביר המערער את מניותיו בכימוביל ובא. פלר לחברת אחזקות חדשה, ע. פלר אחזקות בע"מ, תמורת כל מניותיה, בפטור לפי סעיף 104א (להלן: "שינוי המבנה הראשון").

4. ב-2001 רכשה ע. פלר כ-84.47% מהמניות של אמיליה פיתוח (מ.עו.פ) בע"מ, חברה ציבורית.

5. ביום 2.7.2017 העביר המערער את כל מניותיו בע. פלר לאמיליה, תמורת 24,214,435 מניות של אמיליה – כ-94.6% מהונה – שוב בפטור לפי סעיף 104א (להלן: "שינוי המבנה השני"). לפני כן קיבל אישור עקרוני ממחלקת מיזוגים ופיצולים ברשות המסים.

6. באותו יום מכר המערער בבורסה 1,177,679 מניות של אמיליה (כ-4.6% מהונה), תמורת 33,789,618 ₪. המכירה הייתה ידועה מראש: חוק החברות ותקנון הבורסה מחייבים שלפחות 10% ממניות חברה ציבורית יוחזקו בידי הציבור.

7. בשומה העצמית הצהיר המערער על שני ימי רכישה: 2.8.1959 (הקמת כימוביל) ו-4.3.1974 (הקמת א. פלר). הוא גם הפחית מהמס רווחים ראויים לחלוקה שנצברו בע. פלר ובחברות הבנות, בשיעור של 10% עד 2003 ו-25% לאחר מכן, לפי הוראת השעה של 2017 לגבי דיבידנד.

8. פקיד שומה חיפה (להלן: "המשיב") ביטל את ההטבה של הרווחים הראויים לחלוקה, ותיקן את עלות מניות כימוביל. בדיון ההוכחות הגיעו הצדדים להסכמה על העלות: 507,000 ₪, מתואמת ליום 31.12.2003.

9. באותו דיון ביקש המערער להוסיף טענה חדשה: יום הרכישה הוא דווקא 28.5.1997 – יום שינוי המבנה הראשון. המשיב הסכים שהטענה תידון, בלי להסכים לה לגופה.

גדר המחלוקת

10. מהו יום הרכישה של המניות שנמכרו, לצורך החישוב הליניארי.

11. האם המערער זכאי להטבה של רווחים ראויים לחלוקה לפי סעיף 94ב, ואם כן – האם חלה עליה הוראת השעה של 25%.

12. האם רשאי המשיב להגדיל את שיעור המס בטענה שהעלה לראשונה בסיכומים.

טענות המערער

13. בשנת 1997 קבע סעיף 104ו(3) במפורש: "יראו כמועד הרכישה של המניות את מועד ההעברה של הנכס". לכן יום הרכישה של מניות ע. פלר הוא 28.5.1997, ותיקון מספר 132 משנת 2003 אינו יכול לשנות אותו למפרע, עשרים שנה אחרי.

14. המשיב "אוחז במקל משני קצותיו": לצורך החישוב הליניארי הוא חוזר לשנות ה-50 וה-70, ולצורך הרווחים הראויים לחלוקה הוא "קופץ" ל-2017.

15. לפי עקרון "הכניסה לנעליים" – כלומר, המניות החדשות יורשות את תכונות המס של הנכס שהועבר – מניות אמיליה יורשות גם את הרווחים הראויים לחלוקה של ע. פלר.

16. אילו מכר חלק ממניות ע. פלר לפני שינוי המבנה, או חילק דיבידנד לפניו, היה זכאי להטבה. תוצאה כלכלית זהה מחייבת תוצאת מס זהה.

17. לחלופין, מאחר שמדובר במניות של חברה ציבורית, יש להחיל שיעור מס אחיד על כל רווח ההון.

טענות המשיב

18. יש לחזור לימי ההקצאה ההיסטוריים של מניות כימוביל וא. פלר. סעיף 104ו(3), בנוסחו ביום המכירה, קובע שבמכירת מניות שהתקבלו תמורת נכס שנרכש לפני 1.1.2003, רואים לעניין רווח ההון עד אותו מועד את יום רכישת הנכס המקורי.

19. עמדת המערער תהפוך את שינוי המבנה לכלי לתכנון מס: להסיט רווח הון שנצבר לפני 2003, וחייב במס שולי, לשיעורים המופחתים שאחרי הרפורמה.

20. מניות אמיליה נרכשו ונמכרו באותו יום, ולכן אין "תקופה" שבה נצברו רווחים ראויים לחלוקה. הרווחים לא אובדים – הם נשארו בע. פלר, ואמיליה תוכל ליהנות מהם כשתמכור את מניותיה.

21. בסיכומיו הוסיף המשיב: יש להחיל 30% – ולא 25% – על כל רווח ההון שאחרי 2003, משום שהמערער הוא בעל מניות מהותי. הפיצול שנעשה בשומה, לדבריו, "נעשה בשגגה".

ומה קבע בית המשפט?

22. הדין שחל – זה של יום המכירה.

אירוע המס הוא המכירה ביום 2.7.2017, לא שינוי המבנה. החלת תיקון מספר 132 על מכירה שקרתה אחריו היא "תחולה אקטיבית" – כלומר, החלת הדין על מצב קיים – ולא חקיקה למפרע. "אין לנישום המחזיק בנכס, זכות מוקנית לכך ששיעור המס שיחול במקרה של מכירתו, לא ישתנה בעתיד" (פסקה 66).

23. רצף המס.

סעיפים 104א ו-104ו "אינם קובעים פטור סופי ממס, אלא דחיית מס בלבד, מתוך מטרה לשמור על רציפות המס". קבלת עמדת המערער "תוכל לשמש ככלי לתכנון מס אגרסיבי, של הסטת רווח הון שנצבר עד ליום 1.1.2003 אל עבר שיעורי המס המופחתים" (פסקה 71). לכן יום הרכישה ייקבע לפי המועדים שבהם הונפקו המניות לאמיל פלר ז"ל.

24. ובנוסף – הטענה נדחית גם על הסף.

המערער עצמו הצהיר בשומה העצמית על 1959 ו-1974. טענה ל"טעות" צריך להוכיח בראיות, ולא בסיכומים. "ערעור מס אינו מיועד לשיפור עמדות או לתיקון דו"ח/שומה עצמית". מי שרצה לתקן את הדוח היה צריך לפעול לפי סעיף 147 לפקודה, בתוך המועדים. ובמשפט שכדאי לזכור: חובת בית המשפט להגיע ל"שומת מס אמת" אינה מבטלת את המועדים הקבועים בדין – "אף אלה הם חלק מ'שומת מס האמת'" (פסקה 74).

25. רווחים ראויים לחלוקה – אין תקופה, אין הטבה.

יום הרכישה לפי סעיף 94ב הוא היום שבו המניות הגיעו לידי הנישום. מניות אמיליה הגיעו ונמכרו ביום אחד, ולכן "לא הייתה כל תקופת צבירה" (פסקה 81). מעבר לכך, ההטבה למוכר שהוא יחיד, במניות נסחרות, מותנית בכך שהמניות נרכשו לפני 1.1.2003 – ומניות אמיליה נרכשו ב-2017.

26. ההוראה על יום הרכישה המקורי – צרה.

החריג שבסעיף 104ו(3) חל רק לצורך חישוב רווח ההון הריאלי, ולא "לכל צורך ועניין". סעיף 94ב הוא מנגנון נפרד, ואין "להלחים" ביניהם.

27. "ל'לו' או 'אילו' אין מקום".

גם טענת החלופות נדחתה. בית המשפט חזר על ההלכה הוותיקה מעניין תרשיש (3): "אדם החייב במס לא יישמע בטענה שלו נהג באותה עיסקה עצמה אחרת משנהג, היה נפטר מאותו מס". המערער היה מיוצג היטב, קיבל אישור עקרוני ממחלקת מיזוגים ופיצולים – אבל לא ביקש התייחסות לשאלת המס במכירת המניות העודפות.

במילים אחרות, קבע בית המשפט:

• בחינת העסקה כפי שבוצעה בפועל: רשויות המס ובית המשפט בוחנים את העסקה כפי שנחתמה ובוצעה במציאות, ולא על פי אפשרויות תיאורטיות חלופיות שהנישום יכול היה לבחור בהן כדי לחסוך מס ("טענות 'אילו'/'לו'").

• מניעות הנישום: נישום שבחר לעצב את העסקה שלו בדרך מסוימת, מנוע מלטעון בדיעבד – לאחר שגילה שנוצרה חבות מס – כי כוונתו הכלכלית הייתה אחרת או שהיה עדיף לוּ היה פועל בדרך אחרת.

28. הרווחים לא אבדו.

ע. פלר עדיין קיימת, והרווחים צבורים בה. כשאמיליה תמכור את מניות ע. פלר, היא תוכל ליהנות מהם מכוח סעיף 104ה.

29. הוראת השעה – רק לדיבידנד אמיתי.

הוראת השעה של 2017 נועדה לעודד חלוקה בפועל של "רווחים כלואים". כאן לא חולק דיבידנד כלל. ובציטוט מעניין אהרוני (4): "יש להיזהר מפני יצירת 'פיקציה על פיקציה'".

30. ולפקיד השומה – "נאה דורש – נאה מקיים".

את הטענה להעלות את שיעור המס ל-30% דחה בית המשפט, הן על הסף והן לגופה. "פקיד השומה אינו רשאי להשתמש בסיכומי טענותיו בכתב כ'מסלול עוקף' של תיקון שומה או ל'מקצה שיפורים' בלתי מוגבל". ועוד: "דומני, כי ראוי שהמשיב ינהג בדרך של 'נאה דורש – נאה מקיים'. שכן, המשיב התנגד לשינוי יום הרכישה על ידי המערער במסגרת הערעור... אלא שעתה... מבקש המשיב לשנות ולתקן את השומה בצו" (פסקה 106).

הערעור נדחה. השומה בצו לשנת 2017 עומדת בעינה, והבקשה של פקיד השומה להגדיל אותה נדחתה. המערער חויב בהוצאות המשיב בסך 20,000 ₪.

ניתן ביום 11.10.2026.

דעת המחברת

31. על יום הרכישה – בית המשפט צודק.

שינוי מבנה הוא "עצירת ביניים", לא נקודת התחלה חדשה. אילו כל העברה לחברת אחזקות הייתה מאפסת את השעון, כל בעל נכס ותיק היה מבצע שינוי מבנה לפני המכירה, ומעביר עשרות שנים של רווח מהמס השולי לשיעורים המופחתים. השיטה הליניארית נועדה בדיוק למנוע את זה. גם הטענה של "חקיקה למפרע" אינה משכנעת: ב-1997 לא שולם מס, ולכן לא הייתה "תוצאה" שאפשר לשנות.

32. ובכל זאת – טענה שנולדה בסיכומים.

קשה לטעון ליום רכישה ב-1997, כשבשומה העצמית הצהרת על 1959 ועל 1974. מייצגים צריכים לזכור: מה שנכתב בשומה העצמית יחייב אתכם. אם יש טעות – תקנו את הדוח לפי סעיף 147, בזמן, ולא בדיון ההוכחות.

33. על הרווחים הראויים לחלוקה – נכון טכנית, קשה כלכלית.

המערער לא בחר למכור 4.6% מהמניות. החוק והבורסה חייבו אותו. הוא מכר אותן באותו יום שבו קיבל אותן, ולכן "לא הייתה תקופה". זו קביעה נכונה לפי הלשון, אבל היא מטילה מס מלא על מכירה כפויה של מניות, שמאחוריהן עומדים רווחים שכבר שילמו מס חברות. נכון שהרווחים לא אבדו – אמיליה תוכל להשתמש בהם בעתיד. אבל ההטבה עוברת מהיחיד לחברה, וייתכן שלעולם לא תמומש. לדעתי, מכירה שהדין מחייב, מיד אחרי שינוי מבנה, מצדיקה הוראה מיוחדת בחוק או לפחות התייחסות מפורשת בהחלטות המיסוי.

34. הלקח החשוב – האישור העקרוני.

המערער פנה למחלקת מיזוגים ופיצולים וקיבל אישור עקרוני. אבל הוא לא ביקש התייחסות לשאלה החשובה ביותר: איך תמוסה מכירת המניות העודפות. בית המשפט הזכיר את זה, ובצדק. כשמבקשים החלטת מיסוי לשינוי מבנה, צריך לשאול על כל אירוע מס צפוי – במיוחד על מה שידוע מראש.

35. ובצד השני – פקיד השומה.

את הביקורת בפסקה 106 כדאי לתלות על הקיר בכל משרד שומה. פקיד השומה התנגד לכך שהנישום ישנה את עמדתו בערעור, ובאותה נשימה ניסה להגדיל את השומה בסיכומים – בלי בקשה, בלי תחשיב, ובלי לאפשר לנישום להתגונן. בית המשפט אמר מה שנישומים אומרים כבר שנים: אותם כללים חלים על שני הצדדים. זו בדיוק התנהלות שאני חושפת ומעלה בערוצי ההנהלה ברשות המסים.

36. האם היה צורך בערעור?

בחלקו – לא. טענת 1997 סתרה את השומה העצמית, וטענת החלופות נשענה על "לו". בשאלת הרווחים הראויים לחלוקה הייתה שאלה אמיתית – אבל גם בה, הלשון ברורה. מצד שני, בזכות הערעור נדחה ניסיון להגדיל את השומה. כך שבסופו של דבר, המערער לא הפסיד כמו שהיה עלול להפסיד.

ומה אני ממליצה?

37. לפני שינוי מבנה של נכסים ותיקים – חשבו את המס הצפוי במכירה העתידית לפי ימי הרכישה המקוריים. שינוי מבנה לא יקצר לכם את התקופה שלפני 2003.

38. כשמבקשים החלטת מיסוי, פרטו בבקשה כל מכירה צפויה – כולל מכירות שהדין מחייב, כמו מניות עודפות בחברה ציבורית – ובקשו התייחסות מפורשת לשיעורי המס ולרווחים הראויים לחלוקה.

39. אם רוצים ליהנות מרווחים ראויים לחלוקה – שקלו לחלק דיבידנד, או למכור חלק מהמניות, לפני שינוי המבנה. אחרי שהמהלך בוצע, בית המשפט יבחן אותו כפי שבוצע.

40. השומה העצמית מחייבת. טעות בה מתקנים לפי סעיף 147, בתוך המועדים.

41. אם פקיד השומה מעלה טענה חדשה שמגדילה את השומה – בסיכומים או בשלב מאוחר – התנגדו. בית המשפט נותן לכם כלים.

בשורה התחתונה: שינוי מבנה דוחה את המס, אבל אינו מוחק את ההיסטוריה של הנכס. מי שקיבל מניות מאביו בשנות ה-50 וה-70 – ימוסה לפי השנים האלה, גם אחרי שני שינויי מבנה.

הערות שוליים:

1. פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], סעיפים 88, 91, 94ב, 104א, 104ה, 104ו ו-147; חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז-2016, סעיף 97.

2. ע"מ (חיפה) 70919-01-23 עודד פלר נ' פקיד שומה חיפה (11.10.2026); כבוד השופטת אורית וינשטיין.

3. רע"א 1221/94 חברת תרשיש בע"מ נ' מנהל מס רכוש נתניה, פ"ד מט(1) 353 (1995).

4. ע"א 6914/15 דוד אהרוני נ' פקיד שומה כפר סבא (22.4.2018); ע"א 3277/19 פקיד שומה ירושלים נ' אפרים סקמסקי (16.8.2021).

נכתב ביום 23.10.2026.

#5055

© כל הזכויות שמורות לדורית גבאי