"כל דיבידנד" – בלי תנאי שלישי: ועדת הערר הצילה הפסד של 15.6 מיליון ₪, ובית המשפט העליון מחק אותו

"כל דיבידנד" – בלי תנאי שלישי: ועדת הערר הצילה הפסד של 15.6 מיליון ₪, ובית המשפט העליון מחק אותו

ו"ע 6650-09-20 אלדר נכסים בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב, וע"א 9215/23 – מכירת מניות של איגוד מקרקעין בשתי פעימות, "פרשנות האמצע" של ועדת הערר, ופשרה בבית המשפט העליון עם אמירה עקרונית ברורה

מאת: דורית גבאי, רו"ח

מבוא

סעיף 94ג לפקודת מס הכנסה (1) נחקק ברפורמת המס של 2003 כדי לסגור תכנון מס מוכר:

חברה קונה מניות של חברה עשירה ברווחים, מקבלת מהן דיבידנד בפטור ממס, מוכרת את המניות – שערכן ירד בגלל הדיבידנד – ו"מייצרת" הפסד הון שאפשר לקזז.

הסעיף קובע שבמכירת מניה על ידי חברה, יופחת מהפסד ההון כל דיבידנד שהיא קיבלה בשל המניה ב-24 החודשים שלפני המכירה.

ומה אם הדיבידנד לא היה תכנון מס כלל?

מה אם החברה המוכרת החזיקה במניות עשר שנים, והדיבידנדים חולקו מרווחים שוטפים שנצברו אחרי שקנתה אותן ושעליהם שולם מס חברות?

ועדת הערר בתל אביב קבעה, בעניין אלדר נכסים (2), שבמקרה כזה הסעיף אינו חל – אחרי ניתוח מעמיק של שלושה חברי ועדה, שכל אחד מהם הגיע לתוצאה בדרך משלו.

בית המשפט העליון (3) קבע ההפך: לפרשנות הזו "אין בסיס" בלשון החוק, והמחוקק בחר במפורש שלא ללכת בדרך הזו.

התיק הסתיים בפשרה בהמלצת בית המשפט, ואלדר נכסים תשלם 5.2 מיליון ₪ נוספים.

במאמר הזה אנתח קודם את פסק הדין של ועדת הערר, משום שבו נמצאות העובדות, השאלות והטיעונים. אחר כך אעבור לבית המשפט העליון.

חלק ראשון: ועדת הערר

עיקרי העובדות

1. אלדר נכסים בע"מ (להלן: "העוררת") החזיקה בכל המניות של חברת קניונים בישראל בע"מ (להלן: "חברת הבת"), הבעלים של קניון בת ים, ברחוב יוספטל 92. אין מחלוקת שחברת הבת היא "איגוד מקרקעין" – כלומר, חברה שעיקר נכסיה זכויות במקרקעין, ולכן מכירת מניותיה חייבת במס שבח לפי חוק מיסוי מקרקעין (4).

2. את המניות רכשה העוררת בשתי פעימות: מחצית הוקצתה לה בהקמת חברת הבת ב-1987, תמורת ערכן הנקוב (5 מיליון ₪), ומחצית נרכשה באפריל 2008 מחברת שופרסל בע"מ, תמורת כ-156.8 מיליון ₪ (כ-163.4 מיליון ₪ בתוספת ריבית והצמדה).

3. ביום 24.1.2018 חתמה העוררת על הסכם למכירת מחצית מהמניות לחברת ביג מרכזי קניות בע"מ, תמורת 124,812,500 ₪.

4. חברת הבת חילקה דיבידנדים באופן שוטף: 68 מיליון ₪ ב-2008, כ-25 מיליון ₪ ב-2014, 27.2 מיליון ₪ ב-2016 ו-31 מיליון ₪ ב-2017. הדיבידנדים של 2016 ו-2017 חולקו מרווחים שוטפים ומרווחי 2015 ו-2016 – כלומר, מרווחים שנצברו אחרי הרכישה של 2008. חלקם מקורם בהפעלת הקניון, וחלקם ברווחי שערוך של הקניון (עליית ערך "על הנייר", שלא מומשה).

5. העוררת חישבה את מס השבח בחישוב אחד: התמורה הכוללת פחות כל העלויות, כשעלות הרכישה מיוחסת באופן יחסי לשתי הפעימות. המס לפי השומה העצמית: 3,093,418 ₪. כך גם דווח הרווח בדוחות הכספיים.

6. מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב (להלן: "המנהל") פיצל את החישוב: בפעימת 1987 נוצר שבח של 59,156,624 ₪, ובפעימת 2008 – הפסד של 15,620,038 ₪. בשומה הראשונה קיזז את ההפסד מהשבח, והעמיד את השבח על 43,536,586 ₪.

7. בהחלטה בהשגה, מיום 2.7.2019, חזר בו המנהל: חברת הבת חילקה ב-24 החודשים שלפני המכירה דיבידנדים בפטור ממס בסכום שעולה על ההפסד, ולכן לפי סעיף 94ג ההפסד "מתאפס". טכנית, הוא הקטין את שווי הרכישה של פעימת 2008.

8. בפברואר 2023, אחרי דיון ההוכחות בערר, חתמה העוררת על הסכם פשרה עם פקיד השומה לשנים 2014 עד 2017, ושילמה מס נוסף של 4,982,871 ₪ (כולל ריבית והצמדה) – בעיקר על דיבידנדים שמקורם ברווחי שערוך.

גדר המחלוקת

9. האם מכירת המניות היא מכירה של נכסים רבים – כל מניה נכס נפרד – או מכירה של נכס אחד, "חלק מהחברה", בעסקה אחת.

10. אם יש לפצל את החישוב לפעימות – האם סעיף 94ג מונע לקזז את ההפסד של פעימה אחת מהרווח של הפעימה האחרת.

11. ואם יש מניעה – האם רשאית העוררת לקבוע בדיעבד שהמניות שנמכרו הן דווקא מניות 2008, בשיטת "אחרון נכנס – ראשון יוצא" (LIFO), אף שבשומה העצמית ייחסה את העלות באופן יחסי.

טענות העוררת

12. המנהל ערך חישוב "מאולץ ומלאכותי": פיצל עסקה אחת לשתיים, יצר הפסד מלאכותי בפעימה אחת והגדיל את הרווח בפעימה השנייה – ואז סירב לקזז ביניהם. העסקה כולה הסתיימה ברווח.

13. סעיף 94ג נועד למנוע הפסדים מלאכותיים – תופעה המכונה "dividend stripping" (קניית מניות רגע לפני חלוקת דיבידנד ומכירתן מיד אחריה). אין בו מקום כשאין מלאכותיות, וודאי לא כשהדיבידנדים חולקו מרווחים שנצברו אחרי הרכישה, במהלך העסקים הרגיל.

14. חלק מהדיבידנדים כבר חויבו במס בהסכם הפשרה עם פקיד השומה, ובסכום שעולה על ההפסד.

15. לחלופין, אם יש לפצל – העוררת בוחרת שהמניות שנמכרו הן מניות 2008.

טענות המשיב

16. כל מניה היא נכס נפרד. המניות זהות ואין דרך להבחין ביניהן, ולכן מחצית מהמניות שנמכרו הן מניות 1987 ומחצית הן מניות 2008.

17. לקיזוז הפסד צריך אישור של פקיד השומה (סעיף 48ב לחוק מיסוי מקרקעין), והוא לא הוצג – משום שלפי סעיף 94ג לא יינתן.

18. סעיף 94ג אינו דורש מלאכותיות, אינו מוגבל למניות נסחרות, ואינו מבחין בין מי שהחזיק במניות זמן קצר לבין מי שהחזיק בהן שנים. ההפסד בפעימת 2008 לא נבע מירידת ערך הקניון – שערכו עלה בהתמדה – אלא מהדיבידנדים.

19. הבחירה בדיעבד במניות 2008 סותרת את השומה העצמית, ואין לה ראיה.

ומה קבעה ועדת הערר?

20. חוות הדעת העיקרית נכתבה בידי רו"ח צבי פרידמן. רו"ח יהושע בליצקי הסכים עמה, ויושב ראש הוועדה, כבוד השופט ה' קירש, הצטרף לתוצאה – אבל בנימוקים משלו.

21. אין בחירה בדיעבד.

הטענה החלופית נדחתה. העוררת דיווחה בשומה העצמית ובדוחות הכספיים על ייחוס יחסי, משום שסברה שזו הדרך הכלכלית הנכונה. ניתן לזהות מניות מסוימות בשיטת LIFO, "אולם זאת כאשר יש הצדקה כלכלית לכך וכאשר הזיהוי הוא אמיתי ולא נעשה באופן שרירותי לצורך הפחתה במס" (פסקה 29(ג)). כאן, כשכל המניות מייצגות זכויות זהות, "אין כל משמעות כלכלית ועניינית לבחירה במניות מסוימות מלבד המשמעות המיסויית". הוועדה הפנתה לעניין וינברג (5), ואף ציטטה את עדותו הכנה של מנהל הכספים מטעם העוררת: "נסתכל על זה כלכלית, ואפילו שהיועצים אומרים שאפשר לעשות". מי שרצה לחזור בו מהשומה העצמית היה צריך לבקש לתקן אותה לפי סעיף 85 לחוק.

22. פיצול גם של שווי המכירה.

האם כל מניה היא נכס, או שהחברה כולה היא הנכס? רו"ח פרידמן קבע שזו "סוגיה רוחבית ויש לה פנים לכאן ולכאן", אבל שאין צורך להכריע בה: בכל מקרה יש לפצל לכל פעימה גם את שווי המכירה, ולא רק את שווי הרכישה. הסיבה – לכל פעימה יום רכישה אחר, ולכן חישוב ליניארי ושיעורי מס אחרים. הוועדה נשענה על עניין סבו (6), שבו קבע בית המשפט העליון כבר ב-1978 שבנכס שנרכש בשתי פעימות "אין מנוס מחלוקת שווי המכירה בהתאם לחלקי הנכס". "יודגש... אין המדובר במספר עסקאות, אלא בעסקה אחת של מכירת נכס אחד, אלא שלצורך חישוב המס יש צורך לפצל את החישוב לכל שכבה ושכבה" (פסקה 36(ה)).

23. הפסד הון – רק בערכים נומינליים.

"הפסד הון" מוגדר בסעיף 88 לפקודה כסכום שבו עולה המחיר המקורי על התמורה – בלי תיאום למדד. כך נפסק גם בעניין מוזס (7). חישוב אחד, כפי שעשתה העוררת, היה מביא בפועל לקיזוז הפסד בערכים ריאליים – בניגוד לחוק. גם זו סיבה לפצל.

24. "להרים גבה" – על פניית הפרסה של המנהל.

בהחלטה בהשגה החיל המנהל את סעיף 94ג בעצמו, וכתב שהוא "דר תחת הוראותיה". בסיכומים טען פתאום שהוא בכלל לא מוסמך להחיל את הסעיף, ושזה עניין לפקיד השומה. הוועדה: "אין לנו אלא להרים גבה על פניית הפרסה שביצע המשיב" (פסקה 38(ב)). סעיף 7א לחוק מיסוי מקרקעין מחיל על איגוד מקרקעין את חלק ה' לפקודה, ובו סעיפים 94ב ו-94ג. ליישם אותם זו לא רק סמכותו של המנהל – "וזו אף חובתו".

25. סעיף 94ג – "פרשנות האמצע". "הן המשיב והן העוררת הרחיקו לכת בפרשנותם", כתב רו"ח פרידמן (פסקה 42). מצד אחד, לשון הסעיף רחבה, והוא חל גם כשאין מלאכותיות. מצד שני: "אין כל הצדקה להחיל את הוראות הסעיף, שהוא סעיף אנטי תכנוני, במצב שבו חולקו דיבידנדים מרווחים שוטפים (שחברת הבת שילמה את המס בגינם) אשר נצברו בחברה המחלקת לאחר רכישת המניות" (פסקה 43(ד)). רווחים כאלה העלו את ערך המניות, וחלוקתם רק "הקטינה" את העלייה. הם לא גרמו להפסד.

26. הדוגמה של רו"ח פרידמן. חברת אם משקיעה 100 מיליון ₪ בחברת בת שקונה משרדים. בשנתיים מרוויחה חברת הבת 15 מיליון ₪ אחרי מס, ומחלקת אותם. אחר כך, בגלל עליית הריבית, נמכרות המניות ב-90 מיליון ₪ – הפסד אמיתי של 10 מיליון ₪. לפי פרשנות המנהל, ההפסד נמחק. "אי הכרה בהפסד כלכלי זה... תגרום לתשלום מס ביתר וכמוהו כהטלת כפל מס" (פסקה 44).

27. תמיהה על המנהל. "לא נותר לי אלא להביע את תמיהתי הרבה על התעלמותו של המשיב מהטלת כפל מס, גם אם לשון החוק רחבה דייה ומאפשרת, לכאורה, הטלת מס כאמור" (פסקה 44). ועוד: המנהל היה צריך להביא בחשבון רק 25% מהדיבידנדים – החלק שמתייחס למניות 2008 שנמכרו – ו"ספק רב" אם אז היה מגיע למסקנה שהדיבידנדים מאיינים את כל ההפסד.

28. רווחי השערוך – כפל מס שנוצר מחוסר מעשה. סעיף 100א1 לפקודה אמור להסדיר חלוקת דיבידנד מרווחי שערוך, אבל רק אחרי ששר האוצר יגדיר מהם "רווחי שערוך". "שר האוצר לא טרח עד עצם היום הזה לקבוע מהם רווחי השערוך" (פסקה 25). בינתיים, כפי שנקבע בעניין קניון דרורים (8), חברת האם משלמת מס חברות על דיבידנד כזה. ואם היא מוכרת את המניות לפני שהנכס נמכר – אותו רווח עלול להיות ממוסה שוב, וההפסד נמחק. "המדובר בתוצאה מעוותת ובלתי סבירה". רו"ח פרידמן הציע לראות בדיבידנדים כאלה מקדמה על חשבון התמורה.

29. שלוש דרכים למנוע את העיוות. רו"ח פרידמן הציע שלוש דרכים:

למען נוחיות הקורא הנה ציטוט של הסעיף הנדון:

94ג: "במכירת מניה על ידי חבר בני אדם, יופחת מסכום הפסד ההון בשל מכירת המניה סכום דיבידנד שקיבל חבר בני האדם בשל המניה במשך 24 החודשים שקדמו למכירה אך לא יותר מסכום ההפסד; לעניין זה: 'דיבידנד' – למעט דיבידנד ששולם עליו מס בשיעור של 15% או יותר; 'מס' – למעט מס ששולם מחוץ לישראל".

א. לפרש את סעיף 94ג כחל רק על דיבידנד מרווחים שנצברו לפני הרכישה – גם אם זו "חקיקה שיפוטית" (כלומר, השלמה של החוק בידי בית המשפט) שנועדה לסתום חסר בחוק.

ב. להוסיף לתמורה את הדיבידנדים מרווחי שערוך שמוסו בהסכם הפשרה.

ג. לראות בעסקה עסקה אחת, שהסתיימה ברווח – ולכן הסעיף אינו חל, וההפסד מתקזז בקיזוז פנימי, בלי צורך באישור פקיד השומה.

30. רו"ח בליצקי הסכים, והוסיף שדעתו נוטה לעמדת העוררת: חבילת מניות לא סחירות של איגוד מקרקעין היא נכס אחד. התשלום ב-2008 כלל גם פרמיית שליטה, שהעלתה את ערך מניות 1987.

31. השופט קירש – כן לתוצאה, בהסתייגות.

לשיטתו, "בעיני חוקי המס 'הנכס' הוא המניה" – ובעסקה נמכרו 5,000,001 נכסים בודדים. מכאן, "יש לכאורה הכרח להפעיל את הוראות סעיף 94ג", אף ש"במבט-על כלכלי, זו תוצאה קשה ובלתי מוצדקת". הוא הסכים שהסעיף חל גם בלי מלאכותיות. הוא הסכים גם שאין הצדקה להחיל אותו על דיבידנד מ"רווחים חדשים", והראה שסעיף 94ב הוא "תמונת ראי" של סעיף 94ג: רווחים ראויים לחלוקה כוללים רק רווחים שנצברו אחרי הרכישה, ולכן הגיוני שסעיף 94ג יחול רק על רווחים שנצברו לפני. אבל אז הוסיף: "אודה כי העדר העיגון המילולי לפרשנות המצמצמת מטריד" (פסקה 19). לכן העדיף להשאיר את השאלה העקרונית לתיק אחר.

32. "מכה כפולה".

מה שהכריע אצל השופט קירש: "מחד, קיום ההפסד הפיסקאלי הוא תוצאה של ניתוח משפטי בלתי נמנע, המפריד בין שתי קבוצות המניות, על אף שבמישור העסקי המכירה הניבה רווח מובהק; ומאידך, הפעלת סעיף 94ג... תביא למיסוי יתר" (פסקה 20). הוא הוסיף שחלק מהדיבידנדים כבר חויבו במס בהסכם הפשרה, ולכן לכל היותר הסעיף היה צריך לחול באופן חלקי.

הערר התקבל בחלקו: חישוב השבח בפיצול לשתי פעימות, והפסד הון נומינלי – כעמדת המנהל; אבל סעיף 94ג לא יחול, וההפסד של פעימת 2008 יקוזז במלואו מהשבח של פעימת 1987, בקיזוז פנימי. אין צו להוצאות.

פסק הדין של ועדת הערר ניתן ביום 11.9.2023.

חלק שני: בית המשפט העליון

33. פשרה – בהמלצה שמבוססת על עמדה.

המנהל ערער, והעוררת הגישה ערעור שכנגד. בסוף שני דיונים המליץ בית המשפט לצדדים להתפשר, ובאמירה מפורשת: "הצעתנו נסמכה על השקפתנו לפיה בסוגיה שעמדה במרכז ערעורו של מנהל מיסוי מקרקעין תל-אביב... דין טענותיו להתקבל". הצדדים קיבלו את ההמלצה. ערעור המנהל התקבל, הערעור שכנגד נדחה, והחברה תשלם למדינה 5.2 מיליון ₪ נוספים.

34. "תנאי שלישי, יציר פרשנות".

לשני התנאים שבחוק – דיבידנד שהתקבל ב-24 החודשים שלפני המכירה, ושלא שולם עליו מס של 15% או יותר – הוסיפה הוועדה, כך תיאר בית המשפט, "תנאי שלישי, יציר פרשנות": שהדיבידנד חולק מרווחים שנצברו לפני הרכישה.

35. המחוקק כבר דחה את התנאי הזה.

הוועדה הציבורית לרפורמה במס הכנסה בראשות פרופסור אבי בן בסט המליצה על הסדר דומה מאוד: שבחישוב רווח ההון יובאו בחשבון "הרווחים הראויים לחלוקה שנצברו, עד ליום רכישת המניות וחולקו לאחר יום הרכישה לחברות". אבל הוועדה שבאה אחריה, בראשות רו"ח יאיר רבינוביץ (9), המליצה אחרת – והמלצתה היא שאומצה בתיקון מספר 132 לפקודה.

36. ההכרעה העקרונית.

"שוכנענו כי אכן לפירוש שניתן על ידי ועדת הערר בעניין דנן אין בסיס בהוראת סעיף 94ג לפקודה, וכי אין מקום לאמץ את הפרשנות המוצעת, לאחר שהמחוקק בחר שלא ללכת בדרך זו".

37. בית המשפט הוסיף שסכום הפשרה התבסס גם על "שקילת היבטים עובדתיים שונים". לא ניתן צו להוצאות.

ערעור המנהל התקבל, והערעור שכנגד נדחה. החברה תשלם למדינה סכום נוסף של 5.2 מיליון ₪. אין צו להוצאות.

פסק הדין של בית המשפט העליון ניתן ביום 15.10.2026.

דעת המחברת

38. השופט קירש ראה את זה מראש.

הוא כתב שהעדר עיגון בלשון הסעיף "מטריד", והציע להשאיר את השאלה לתיק אחר. בית המשפט העליון הוכיח שהחשש היה מוצדק. ועדת הערר הגיעה לתוצאה צודקת, אבל דרך פרשנות שהלשון אינה נושאת – ובית המשפט העליון לא היה מוכן ללכת בדרך הזו, משום שהמחוקק כבר שקל אותה ודחה אותה.

39. פשרה – אבל לא "רק" פשרה.

פסק דין שניתן בהסכמה אינו הלכה מחייבת במובן המלא. אבל קשה להתעלם מאמירה כל כך מפורשת של שלושה שופטים בבית המשפט העליון, שנכתבה "במישור העקרוני" כדי שתיקרא. מי שימשיך לטעון לתנאי השלישי בוועדות הערר יתקשה מאוד. לדעתי, יש להתייחס לעניין אלדר כהלכה לכל דבר.

40. ומה נשאר מפסק הדין של ועדת הערר?

בית המשפט העליון דן רק ב"תנאי השלישי". שאר הקביעות של הוועדה – הפיצול לפעימות גם בשווי המכירה, ההפסד הנומינלי, האיסור לבחור מניות בדיעבד, והחובה של המנהל ליישם בעצמו את סעיפים 94ב ו-94ג – לא נדחו, והן חשובות לכל מי שמוכר מניות של איגוד מקרקעין. גם הטענה של השופט קירש, שדיבידנד שחויב במס בהסכם פשרה אינו "דיבידנד" לעניין הסעיף, לא נדונה. אין בידיעתנו מידע האם סכום הפשרה כלל התחשבות בדיבידנדים שמוסו.

41. משפטית – בית המשפט העליון צודק.

כשוועדה ציבורית אחת המליצה על הסדר מסוים, והוועדה שבאה אחריה המליצה אחרת והמחוקק בחר בהמלצה השנייה, בית משפט אינו יכול להחזיר את ההמלצה הראשונה דרך הפרשנות. זה תפקיד המחוקק.

42. אבל התוצאה – כפל מס.

כאן אני מצטרפת לשלושת חברי הוועדה. אלדר נכסים החזיקה בקניון עשר שנים. הדיבידנדים חולקו מרווחים שעליהם שולם מס חברות, ומרווחי שערוך שעליהם שילמה מס בהסכם עם פקיד השומה. העסקה כולה הניבה רווח מובהק. ובכל זאת נמחק הפסד של 15.6 מיליון ₪, רק משום שפעימה אחת של המניות נקנתה ביוקר ב-2008. זה לא הפסד "יש מאין". זה הפסד שנוצר מחישוב טכני, ונמחק בגלל סעיף שנועד לתפוס תכנוני מס.

43. ועל התנהלות המנהל.

שלושה דברים בפסק הדין של ועדת הערר צריכים להדליק נורה אדומה: המנהל שינה את עמדתו בשאלת הסמכות באמצע ההליך – "פניית פרסה"; הוא התעלם מכפל המס, עד שהוועדה הביעה "תמיהה רבה"; והוא איין את כל ההפסד מול כל הדיבידנדים, כשהיה צריך להביא בחשבון רק רבע מהם. ובצד הממשלה: שר האוצר לא קבע מהם "רווחי שערוך", ולכן הסדר שהכנסת חוקקה לא נכנס לתוקף – והנישומים משלמים את המחיר. אלה בדיוק העוולות שאני חושפת ומעלה בערוצי ההנהלה ברשות המסים.

44. הסעיף רחב מדי – וצריך לתקן אותו.

הפתרון צריך לבוא מהמחוקק: להחריג מסעיף 94ג דיבידנד שמקורו ברווחים שנצברו אחרי הרכישה ושולם עליהם מס חברות – בדיוק כפי שהציעה ועדת בן בסט, וכפי שמתבקש מ"תמונת הראי" של סעיף 94ב. ובמקביל – להשלים סוף סוף את סעיף 100א1, כדי שרווחי שערוך לא ימוסו פעמיים.

45. האם היה צורך להגיע לבית המשפט העליון?

במקרה הזה – כן. היו כאן שתי פרשנויות לגיטימיות, הכרעה של ועדת ערר שאפילו יושב הראש שלה הסתייג מבסיסה הלשוני, וסכום משמעותי. טוב שבית המשפט אמר את דברו במישור העקרוני, גם אם בדרך של פשרה. לנישומים עדיף לדעת מה הדין, גם כשהוא קשה.

ומה אני ממליצה?

46. חברה שמחזיקה במניות של איגוד מקרקעין ושוקלת למכור אותן – יש לבדוק מה חולק כדיבידנד ב-24 החודשים שלפני המכירה. כל דיבידנד כזה, שלא שולם עליו מס של 15% לפחות, יקטין את הפסד ההון.

47. אם רכשתם את המניות בכמה פעימות – ערכו מראש חישוב נפרד לכל פעימה, גם של שווי המכירה. פעימה בהפסד עלולה להיפגע מסעיף 94ג גם כשהעסקה כולה רווחית.

48. תכננו את מועד חלוקת הדיבידנד ואת מועד המכירה יחד. לפעמים דחייה של חלוקה, או של המכירה, תציל את ההפסד.

49. החליטו מראש אילו מניות אתם מוכרים, ותעדו את הבחירה בהסכם המכר. בחירה בדיעבד, שסותרת את השומה העצמית ואת הדוחות הכספיים, לא תתקבל.

50. אם קיבלתם דיבידנד מרווחי שערוך ושילמתם עליו מס – תעדו זאת, ודרשו שהמס יובא בחשבון בעת המכירה.

51. אם המנהל טוען שאינו מוסמך לבחון את סעיף 94ג או את סעיף 94ב – הפנו אותו לפסק הדין של ועדת הערר. זו סמכותו, וזו חובתו.

בשורה התחתונה: ועדת הערר ניסתה לצמצם את סעיף 94ג כדי למנוע כפל מס, ובית המשפט העליון קבע שהסעיף חל כלשונו. מעכשיו, כל דיבידנד מ-24 החודשים שלפני המכירה מקטין את הפסד ההון, בלי קשר למועד שבו נצברו הרווחים. התיקון, אם יבוא, צריך לבוא מהמחוקק.

הערות שוליים:

1. פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], סעיפים 88, 94ב, 94ג ו-100א1. סעיף 94ג נחקק בחוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מספר 132), התשס"ב-2002, שנכנס לתוקף ביום 1.1.2003.
2. ו"ע (תל אביב) 6650-09-20 אלדר נכסים בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין מחוז תל אביב (11.9.2023); כבוד השופט ה' קירש, יושב ראש, רו"ח צבי פרידמן ורו"ח יהושע בליצקי, חברי הוועדה. פורסם במיסים לז/4 (דצמבר 2023) ה-49.
3. ע"א 9215/23 וע"א 9215-1/23 מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב נ' אלדר נכסים בע"מ (15.10.2026); כבוד השופטת ד' ברק-ארז, כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ וכבוד השופט י' כשר.
4. חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963, סעיפים 7א, 48ב ו-85.
5. ע"א 345/04 משה וינברג ואחרים נ' מנהל מס שבח מקרקעין (22.9.2008).
6. ע"א 208/78 מנהל מס שבח מקרקעין נ' יהודית סבו (26.10.1978).
7. ע"א 3555/15 עודד מוזס ואחרים נ' פקיד שומה למפעלים גדולים (12.9.2016).
8. ע"א 2515/18 אם. סי. אל קניון דרורים בע"מ ואחרים נ' פקיד שומה פתח תקוה (17.6.2020); ע"מ 38832-03-15 אורון אחזקות מלונאות ותיירות בע"מ נ' פקיד שומה (9.12.2018).
9. דוח הוועדה הציבורית לרפורמה במס הכנסה בראשות פרופסור אבי בן בסט (4.5.2000); דוח הוועדה לרפורמה במס הכנסה בראשות רו"ח יאיר רבינוביץ (יוני 2002).

נכתב ביום 27.10.2026.

#5056

© כל הזכויות שמורות לדורית גבאי

פוסט לפייסבוק מספר 56 – לא לפרסום באתר

הפסד של 15.6 מיליון ₪ – נמחק בגלל דיבידנד שעליו כבר שולם מס.

אלדר נכסים מכרה מחצית ממניות החברה שמחזיקה בקניון בת ים. את המניות קנתה בשתי פעימות, ב-1987 וב-2008, ובפעימה של 2008 נוצר הפסד. סעיף 94ג מוחק הפסד הון בגובה הדיבידנד שהתקבל בשנתיים שלפני המכירה.

• ועדת הערר: הסעיף לא נועד לדיבידנד מרווחים שנצברו אחרי הרכישה – ההפסד יקוזז.

• בית המשפט העליון: "אין בסיס" לפרשנות הזו, והמחוקק בחר שלא ללכת בדרך זו.

• בפשרה שהמליץ עליה בית המשפט – החברה תשלם 5.2 מיליון ₪ נוספים.

לדעתי, בית המשפט צודק בלשון – והתוצאה היא כפל מס. את סעיף 94ג צריך לתקן בחקיקה.

מוכרים מניות של איגוד מקרקעין? בדקו מראש מה חולק כדיבידנד בשנתיים האחרונות.

למאמר המלא: [קישור למאמר באתר – יתווסף כשהמאמר יעלה]

#מיסוי_מקרקעין #איגוד_מקרקעין #מס_שבח #דורית_גבאי