גן פורח אינו "שימוש במישרין": מתי זכאי מוסד ציבורי לפטור ממס שבח במכירת מקרקעין?

גן פורח אינו "שימוש במישרין": מתי זכאי מוסד ציבורי לפטור ממס שבח במכירת מקרקעין?

ו"ע 6809-06-11 יד הרב הרצוג נ' מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים – והפסיקה שבאה אחריו: קע"ל, ועידת המדעים וחזון ישעיה

מאת: דורית גבאי, רו"ח

מבוא

מוסדות ציבור – עמותות לחינוך, לדת, לבריאות, לסעד ולמטרות דומות – מחזיקים לא פעם נכסי מקרקעין במשך עשרות שנים. כשהם מוכרים את הנכס, החוק מעניק להם הטבה משמעותית: פטור מלא או חלקי ממס שבח, לפי סעיף 61(ב) לחוק מיסוי מקרקעין (1). אבל הפטור המלא מותנה בתנאי אחד, שעליו נסובים רוב הדיונים: המקרקעין צריכים לשמש את המוסד "במישרין".

פסק הדין בעניין יד הרב הרצוג (2) עוסק בשאלה הזו דרך מקרה ציורי במיוחד: גן פורח, עם עצי פרי, שבו נחו עובדי המוסד בהפסקות. האם זה "שימוש במישרין"? ועדת הערר השיבה בשלילה. פסק הדין עוסק גם בשתי שאלות נוספות: האם אפשר למכור חלק פיזי מחלקה רשומה ולמסות כל חלק בנפרד, ומה דינה של החלטה בבקשה לתיקון שומה שהתעכבה כמעט שנה וחצי.

ומכיוון שמאז נפסקו כמה פסקי דין חשובים בנושא, בחנתי גם אותם: האם הם מחזקים את מה שנקבע בעניין יד הרב הרצוג, או מוסיפים נקודת מבט חדשה.

מושגים שכדאי להכיר

1. מוסד ציבורי – לפי סעיף 61(ד) לחוק, מוסד לדת, לתרבות, לחינוך, למדע, לבריאות, לסעד או לספורט, או למטרה ציבורית אחרת, שאינו מיועד להפקת רווחים. מוסד שהוכר לעניין סעיף 46 לפקודת מס הכנסה (זיכוי לתורמים) נחשב, לפי סעיף 61(ה), מוסד ציבורי גם לעניין חוק מיסוי מקרקעין.
2. שימוש במישרין – שימוש של המוסד עצמו בנכס, לצורך פעילותו הציבורית. ההפך הוא שימוש בעקיפין: כשהמוסד רק נהנה מהנכס – למשל, מקבל ממנו דמי שכירות – או כשאחרים משתמשים בו, גם אם הדבר מועיל למוסד.
3. חכירה לדורות – חכירה לתקופה ארוכה מאוד (כאן, 999 שנה). לעניין חוק מיסוי מקרקעין, חכירה לתקופה העולה על 25 שנה היא "זכות במקרקעין", ומכירתה ממוסה כמו מכירה של בעלות.
4. תיקון שומה לפי סעיף 85 – סעיף 85 לחוק מסמיך את המנהל לתקן שומה, ביוזמתו או לבקשת מי ששילם את המס, בתוך ארבע שנים מיום שנעשתה.

החוק: שלושה מסלולי פטור

סעיף 61(ב) לחוק קובע, בתמצית:

1. פטור מלא – אם המקרקעין היו בידי המוסד שנה לפחות, ושימשו אותו במישרין במשך 80% לפחות מתקופת ההחזקה.
2. פטור יחסי – אם הזכות הוחזקה בין שנה לארבע שנים, והשימוש במישרין היה קצר מ-80%: פטור כיחס שבין תקופת השימוש במישרין לבין כל תקופת ההחזקה.
3. מחצית המס ועוד – אם הזכות הוחזקה יותר מארבע שנים: פטור על מחצית המס בכל מקרה, ובנוסף פטור על חלק יחסי מהמחצית השנייה, לפי תקופת השימוש במישרין.

עיקרי העובדות

1. העוררת, עמותת יד הרב הרצוג, איחוד מפעלים תורניים-ספרותיים, היא מוסד ציבורי. ביום 11.8.1952 רכשה חלקה בירושלים (גוש 30164, חלקה 254). על חלק מהחלקה הקימה בניין משרדים, וחלק אחר נותר מגרש לא בנוי.
2. ביום 14.2.2006, בשל קשיים כלכליים, החכירה העוררת לתקופה של 999 שנה את בניין המשרדים ואת זכויות הבנייה על הגג לעמותה אחרת, ללא כוונת רווח, שמושבה בלוקסמבורג. על מכירת הבניין קיבלה פטור, אבל חויבה במס שבח של 103,860 ₪ על זכויות הבנייה בגג. בעקבות פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין קופת חולים כללית (3), שקבע כי מוסד שהשתמש במישרין במקרקעין זכאי לפטור גם על זכויות הבנייה שבהם, תוקנה השומה והמס הוחזר.
3. ביום 12.12.2006 החכירה העוררת את המגרש, לתקופה של 999 שנה, לחברה אחרת. המשיב חייב אותה במס שבח של 816,881 ₪ ובמס מכירה (מס נוסף שהוטל אז על מכירת מקרקעין) של 141,338 ₪. העוררת חויבה במחצית המס, לפי המסלול של החזקה מעל ארבע שנים, ושילמה.
4. ביום 25.1.2009 ביקשה העוררת לפתוח את השומה מחדש, בטענה שגם המגרש שימש אותה במישרין. אחרי 17 חודשים של התכתבות, ביום 1.7.2010, דחה המשיב את הבקשה – בהחלטה שלא נומקה. גם בקשת העוררת להארכת המועד להגשת השגה נדחתה בחלקה, בנימוק שהיא "אינה סבירה".
5. בהשגה הוגשו שלושה תצהירים: במגרש היה גן פורח, עצים ונטעי פרי, עובדי העוררת יצאו לגן לנוח ולפוש, והגנן טיפל בגן עד שנפטר. ההשגה נדחתה ביום 3.5.2011.

גדר המחלוקת

1. האם המגרש שימש את העוררת "במישרין" במשך 80% לפחות מתקופת ההחזקה?
2. האם אפשר היה לפצל את החלקה, שהיא יחידת רישום אחת, ולמסות את מכירת המגרש בנפרד מהבניין?
3. מה דינה של החלטה בבקשה לתיקון שומה, שניתנה כשנה וחצי אחרי שהוגשה?

טענות העוררת

1. המגרש שימש את עובדיה כמקום "מנוחה, הפסקה, התרעננות מעבודתם, ודיון בנושאי מחקר בו עסקו כדי ששיחתם לא תפריע את החוקרים היושבים בחדר".
2. לפי הלכת קופת חולים כללית, אין לפצל בין חלקים של אותה חלקה. כשם שניתן פטור על המכירה הראשונה, יש לנהוג כך גם במכירת המגרש. אילו נמכרה החלקה כולה לקונה אחד, לא הייתה מחויבת במס.
3. המשיב התעכב באופן לא סביר בתשובתו.

טענות המשיב

1. העוררת לא עשתה שימוש במישרין במגרש.
2. הלכת קופת חולים כללית אינה רלוונטית: היא עסקה בזכויות בנייה של מבנה שבו נעשה שימוש במישרין, ולא בפיצול פיזי של חלקה שבחלק ממנה לא נעשה שימוש כזה.

דיון והכרעה

1. כבוד השופט בדימוס משה רביד, ולצידו שמאי המקרקעין משה יצחקי ועורך הדין ד"ר ליאור דוידאי, דחו את הערר.
2. שימוש במישרין – שלושה תנאים שלא התקיימו
3. הוועדה פתחה בדברי המשנה לנשיאה ריבלין בעניין קופת חולים כללית:

"הדרישה בדבר 'שימוש במישרין' לא כוללת מצב בו המקרקעין לא משמשים את המוסד אלא שהמוסד רק נהנה מפירותיהם ... לפיכך, לצורך קבלת פטור מלא לפי סעיף 61(ב)(1), נדרש קיומו של שימוש ישיר במקרקעין על ידי המוסד הציבורי, במסגרת פעולותיו לקידום מטרותיו כ'מוסד ציבורי'" (פסקה 6).

1. ובענייננו, קבעה הוועדה, לא התקיים אף אחד מהתנאים: העוררת לא השתמשה במגרש במשך 80% מתקופת ההחזקה; לא הוכח שהגן פרח פרק זמן ארוך יותר מעבודת הגנן; ולא הוכח שימוש ישיר במסגרת פעולותיה לקידום מטרותיה. החלקה הוחזקה 54 שנה; כדי לעמוד ב-80%, היה על העוררת להוכיח 43 שנות שימוש, והגנן טיפל בגן 33 שנה לכל היותר. וגם זה לא היה מספיק:

"אפילו היה הגן פורח ומשמח לב אנוש, אין מדובר בשימוש במישרין על-ידי העוררת. מהשימוש בגן נהנו עובדי העוררת במישרין בפן האישי, שלא כחלק אינטגרלי מעבודתם אצל העוררת, בזמנם הפנוי, ואילו העוררת נהנתה מכך רק בעקיפין" (פסקה 6).

1. הקו הפסיקתי: מה שמשרת את העובדים – משרת את המוסד רק בעקיפין
2. הוועדה נשענה על קו פסיקה ארוך. בעניין הטכניון (4) נקבע כי דירה שהעמיד המוסד לעובד אינה שימוש במישרין, וכדברי השופט ברנזון:

"העמדת דירת שירות ע"י המוסד לאחד מעובדיו, אינה אלא מתן תוספת הנאה בעין לעובד, כחלק מתנאי העסקתו. דבר זה... בא איפוא להבטיח או לסייע בהעסקתו של עובד, ורק במובן זה הוא משרת את המוסד".

1. כך נפסק גם בעניין כפר ילדים ונוער אהבה (דירה שבה גר מדריך), בעניין בית הכנסת אליהו הנביא (דירה לרב בית הכנסת) ובעניין אוניברסיטת בן גוריון (דירות לחוקרים אורחים מחוץ לארץ) (5). ובעניין קרן אהרונסון (6) נקבע כי גם הכנסות מכרם, שמומנו בהן פעולות המוסד, אינן הופכות את הכרם לנכס שמשמש את המוסד במישרין.
2. פיצול החלקה: דיני המס בוחנים את המהות
3. לטענה שאי אפשר לפצל חלקה רשומה אחת, השיבה הוועדה בדברי בית המשפט העליון בעניין בן עמי (7):

"חוק מס שבח הוא חוק פיסקאלי שבו חרג המחוקק ממסגרת הקטגוריות של דיני הקניין הפורמאליים, וחתר לתפיסת התוכן הכלכלי של עסקות" (פסקה 7).

1. הוועדה הוסיפה את דבריו של אהרן נמדר בספרו (8), שלפיהם היחידה הרישומית לפי דיני הקניין היא רק נקודת מוצא, ולצורכי מס אפשר לפצל אותה לכמה "יחידות מיסוי", לפי המהות הכלכלית. כך גם במכירת בית העומד על מגרש גדול: הבית נחשב "דירת מגורים" ויכול להיות פטור, ואילו הקרקע הנוספת ממוסה בנפרד (9). ומכיוון שהחכירה לתקופה כה ארוכה דומה בעיקרה להעברת בעלות, קבעה הוועדה: "אין מניעה לשום כל עסקה בנפרד בהתאם לתוכן הכלכלי שלה והוראות החוק החלות על כל עסקה" (פסקה 8).
2. תיקון השומה: עיכוב שאינו מבטל את ההחלטה – אבל אינו נשכח
3. סעיף 85 מאפשר לתקן שומה בתוך ארבע שנים, וכאן ההחלטה ניתנה לפני שחלפו ארבע שנים מיום השומה. הוועדה ציינה כי "המנהל אמנם לא הזדרז במתן החלטתו, אך לא חרג מפרק הזמן שקצב לו החוק" (פסקה 9). חוק הפרשנות קובע כי כשאין מועד, יש לפעול "במהירות הראויה", אבל העוררת העלתה את טענת העיכוב רק בערר, ולא בפני המשיב, וממילא ידעה שההחלטה עלולה להיות שלילית. הוועדה הוסיפה (פסקה 11) כי ככל שחולף זמן רב יותר, גוברים שיקולים של סופיות השומה, אובדן ראיות ואובדן זיכרון, ולכן הנטייה היא שלא להיעתר לבקשות לפתוח שומה ישנה.

הערר נדחה. בשל העיכוב של המשיב במתן ההחלטה, ומשום שלא איפשר לעוררת ארכה מלאה להגשת השגה, לא חויבה העוררת בהוצאות.

1. וכך כתבה הוועדה:

"אין מקום לחייב בהוצאות את העוררת הן בשל העיכוב במתן ההחלטה בהשגה על-ידי המשיב והן בשל העובדה שהמשיב קמץ ידו ולא אפשר לתת לעוררת ארכה להגשת השגה. למרות שהחליט בבקשה לעיין מחדש בשומה רק לאחר כשנה וחצי" (פסקה 12). הוועדה אף הפנתה את הצדדים לשקול בכובד ראש את הצעת הפשרה שהציעה, שהמשיב הסכים לה והעוררת דחתה.

1. מה נפסק מאז – חיזוק, ונקודת מבט חדשה

קע"ל – העליון (2016): המוסד צריך להחזיק במקרקעין בעצמו

1. בעניין קע"ל (10) החזיק מוסד ציבורי, אגודת "חיי שמעון", 60% מהמניות של "חברת בית" – חברה שכל עסקיה החזקת בניינים, והכנסותיה מיוחסות לבעלי מניותיה. חברת הבית מכרה יחידות בבניין, וביקשה להחיל את הפטור החלקי של המוסד הציבורי. בית המשפט העליון דחה זאת: השבח עובר לבעלי המניות רק "לעניין שיעורי המס והזיכויים ממנו" (סעיף 48ב(א) לחוק), ולא לעניין פטורים. בית המשפט חזר גם על תכלית הפטור: "תכלית ההסדר היא להקל בנטל המס המוטל על מוסדות ציבוריים, מתוך הנחה כי פעילותם של גופים אלו מיועדת לרווחת הציבור ולכן יש אינטרס להיטיב עמם" (פסקה 7). עם זאת, השופט דנציגר העיר כי אילולא לשון סעיף 48ב(א), ייתכן שהיה מצטרף לפרשנות שלפיה החזקה "בידי" המוסד כוללת גם החזקה עקיפה (פסקה 16).

ועידת המדעים – העליון (2021): השכרה למוסד חינוכי אחר היא פעילות מסחרית

1. בעניין ועידת המדעים (11), שעסק בפטור ממס הכנסה לפי סעיף 9(2) לפקודה, השכירה עמותה שעסקה בחינוך מבנים לחברה אחרת, שהפעילה בהם בתי ספר. בית המשפט המחוזי קבע, ובית המשפט העליון אישר, כי "פעילות זו היא פעילות מסחרית בין בעלים של נכס ובין שוכר הנכס והמערערת בעצמה אינה מקיימת פעילות חינוכית כלשהי בבתי ספר אלה". בית המשפט העליון הדגיש גם את מדיניות הפרשנות המצמצמת של פטורים למוסדות ציבור: "נוכח האופי הכללי של ההגדרות העומדות לפרשנות, קיים חשש כי ללא מדיניות פרשנית מצמצמת ייפרץ הסכר ומשאבי המדינה יחולקו ללא בקרה מספקת" (פסקה 26). זהו חיזוק ישיר לקו של יד הרב הרצוג: מה שאחרים עושים בנכס – גם אם למטרה ראויה – אינו שימוש של המוסד עצמו. ובדרך אגב: אותה עמותת יד הרב הרצוג זכתה בבית המשפט העליון בהליך אחר, בעניין מס ערך מוסף (12), שבו נקבע שעמותה זרה יכולה להיחשב מוסד ללא כוונת רווח – ובעניין ועידת המדעים הבהיר בית המשפט שלחוקי מס שונים תכליות שונות, ואין להקיש מאחד לאחר.

חזון ישעיה – ועדת הערר בירושלים (2023): מה שמכריע הוא הפיקוח והמעורבות

1. בעניין חזון ישעיה (13) הפעילה עמותה בית ספר במבנה שרכשה בשנת 2004. בשנת 2012 נכנסה לפירוק, ובית הספר הופעל מאז בידי עמותות אחרות, בפיקוח המנהל המיוחד ובית המשפט של פירוק, עד שהמבנה נמכר בשנת 2018. רשות המסים טענה שהעמותה כבר אינה מוסד ציבורי ושהפעילות אינה שלה. ועדת הערר, בראשות כבוד השופט אביגדור דורות, קיבלה את הערר והעניקה פטור מלא. שלוש קביעות חשובות:
2. הפעלה באמצעות אחר אינה השכרה. "הפעלת המוסד החינוכי בעזרת עמותות אחרות לא ניתקה את העוררת מן הפעילות הציבורית והשימוש במקרקעין להגשמת הפעילות, שכן 'האורגן' של העוררת בהליך הפירוק פיקח על הפעילות, היה מעורב בתנאי העסקת המורים ובמדיניות המוסד החינוכי" (פסקה 38). הוועדה הבחינה זאת במפורש מעניין ועידת המדעים.
3. אישור לפי סעיף 46 אינו תנאי. סעיף 61(ה) קובע שמוסד שהוכר לפי סעיף 46 ייחשב מוסד ציבורי, אבל "מכלל ההן אין שומעים את הלאו" (פסקה 23) – ביטוי שפירושו: מכך שנאמר מה דינו של מי שיש לו אישור, אין להסיק שמי שאין לו אישור אינו מוסד ציבורי. גם הדרישה להגיש דוחות כספיים שנתיים, שמופיעה בפקודת מס הכנסה, אינה מופיעה בסעיף 61.
4. החוק אינו דורש 100%. "המחוקק לא דרש שימוש במשך תקופה של 100% כתנאי לפטור ממס" (פסקה 42). והוועדה הצביעה על האבסורד שבעמדת המשיב: אילו המפרק היה מוכר את הנכס מיד, בלי לשמור על בית הספר, העמותה הייתה זוכה בפטור (פסקה 32).

פסק הדין בעניין יד הרב הרצוג ניתן ביום 4.6.2012.

דעת המחברת

1. פסק הדין בעניין יד הרב הרצוג נכון בתוצאה, והוא חלק מקו פסיקה עקבי של למעלה מחמישים שנה, מעניין הטכניון ועד היום. השאלה אינה אם הנכס מועיל למוסד, אלא אם המוסד עצמו משתמש בו לקידום המטרה הציבורית שלו. גן שבו עובדים נחים, דירה שבה גר עובד, כרם שהכנסותיו מממנות את הפעילות – כולם מועילים, אבל רק בעקיפין. ואת זה חשוב שכל מוסד ציבורי יידע מראש, כי ההבדל הוא בין פטור מלא לבין מחצית המס.

חזון ישעיה מוסיף נקודת מבט חדשה, ונכונה

1. אבל הפסיקה של השנים האחרונות מראה שהמבחן אינו טכני. בעניין חזון ישעיה לא בדקה הוועדה מי עומד בכיתה ומלמד, אלא מי שולט בפעילות, מפקח עליה וקובע את המדיניות. זה ההבדל בין השכרה – שבה המוסד יוצא מהתמונה ומקבל דמי שכירות – לבין הפעלה באמצעות אחר, שבה המוסד נשאר בעל הבית האמיתי של הפעילות. לדעתי, זו ההבחנה הנכונה, והיא מתיישבת היטב עם פסק הדין בעניין יד הרב הרצוג: שם, העוררת לא שלטה בשום פעילות ציבורית בגן; היא רק אפשרה לעובדיה לנוח בו.
2. והמשמעות המעשית גדולה: מוסד שמבקש לשתף פעולה עם גוף אחר בנכס שלו – צריך לבנות את ההתקשרות כהסכם הפעלה, עם סמכויות פיקוח, דיווח ומדיניות בידי המוסד, ולא כהסכם שכירות. הניסוח והתיעוד יקבעו את הפטור.

התנהלות הרשות: הוועדות אמרו את דברן

1. בשני פסקי הדין יש גם אמירות שחשוב לא להחמיץ. בעניין יד הרב הרצוג, 17 חודשים של התכתבות, החלטה שלא נומקה ובקשת ארכה שנדחתה כ"לא סבירה" – הובילו את הוועדה לפטור את העוררת מהוצאות, למרות שהערר נדחה. בעניין חזון ישעיה העלה המשיב בוועדה טענה שלא נזכרה בהחלטה בהשגה, ונציגת הרשות העידה שאין זה מתפקידה לומר לפונים שקיימת אפשרות לקבל אישור בדיעבד. נישום, ובוודאי מוסד ציבורי, זכאי לתשובה מנומקת בזמן סביר, ולמידע מלא על האפשרויות העומדות לפניו. אלה אינן מחוות של נימוס; אלה חובות.
2. עוד שתי הערות
3. פיצול חלקה. הקביעה שאפשר למסות בנפרד חלקים שונים של חלקה רשומה אחת היא יישום נכון של עקרון המהות הכלכלית. אבל היא פועלת בשני הכיוונים: מוסד שמוכר חלקה שבחלקה שימשה אותו במישרין ובחלקה לא, צריך לדעת שכל חלק ייבחן לגופו, ולתעד את השימוש בכל חלק בנפרד.
4. החזקה באמצעות חברה. בעקבות עניין קע"ל, מוסד ציבורי שמחזיק מקרקעין באמצעות חברה – אפילו חברת בית – מאבד את הפטור. מבנה החזקה שנראה נוח מבחינה ניהולית עלול לעלות ביוקר בעת המכירה.
5. וכמה לקחים מעשיים:

ראשית, תעדו את השימוש במישרין לאורך השנים: מה נעשה בנכס, מי השתמש בו, לאיזו מטרה ציבורית. תצהירים שנכתבים עשרות שנים אחרי מעידים מעט.

שנית, חשבו מראש את רף ה-80%: מתי התחיל השימוש, מתי הופסק, ואם בכלל כדאי למכור לפני שהרף מתקיים.

שלישית, שיתוף פעולה עם גוף אחר בנכס – רק בהסכם הפעלה עם פיקוח ממשי של המוסד, ולא בהסכם שכירות.

רביעית, החזיקו את המקרקעין ישירות בידי המוסד, ולא באמצעות חברה.

חמישית, בקשה לתיקון שומה לפי סעיף 85 – הגישו מוקדם ככל האפשר, ואם המנהל מתעכב, העלו את טענת העיכוב כבר בפניו, ולא רק בערר.

ניתן לומר, שהפטור למוסדות ציבור נועד לפעילות הציבורית עצמה, ולא לכל נכס שהמוסד מחזיק. מי שרוצה ליהנות ממנו במלואו צריך להראות שהמוסד עצמו – ולא עובדיו, שוכריו או חברה בשליטתו – השתמש בנכס למטרתו.

הערות שוליים:

(1) חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963, סעיף 61.

(2) ו"ע (ירושלים) 6809-06-11 יד הרב הרצוג, איחוד מפעלים תורניים-ספרותיים-אמ"ת בירושלים נ' מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים (4.6.2012).

(3) ע"א 9946/06 קופת חולים כללית נ' מנהל מס שבח מקרקעין אזור תל אביב (25.6.2008).

(4) ע"א 527/69 הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד כד(1) 554, 557 (1970).

(5) עמ"ש (חיפה) 2133/01 כפר ילדים ונוער אהבה אגודה לטובת הכלל נ' מנהל מס שבח חיפה (11.9.2003); ו"ע (חיפה) 8126/07 בית הכנסת "אליהו הנביא" נ' מנהל מס שבח (10.7.2008); ו"ע (באר שבע) 7098-07-10 אוניברסיטת בן גוריון נ' אגף מיסוי מקרקעין, אזור באר שבע (8.3.2011).

(6) ע"א 641/71 קרן אהרונסון בע"מ נ' מנהל מס שבח (22.12.1972).

(7) ע"א 265/79 מנהל מס שבח מקרקעין נ' בן עמי, פ"ד לד(4) 701 (1980).

(8) א' נמדר, מיסוי מקרקעין, בסיס המס, סעיף 411, עמודים 135–136 (התשס"ט-2009).

(9) ע"א 5434/97 מנהל מס שבח מקרקעין נ' ללזרי, פ"ד נד(5) 537, 540–542 (2000).

(10) ע"א 5169/15 מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב נ' קע"ל בע"מ (5.6.2016).

(11) ע"מ (ירושלים) 52882-02-17 עמותת ועידת המדעים וההשכלה האסלאמית נ' פקיד שומה ירושלים (30.1.2020); ע"א 2079/20 עמותת ועידת המדעים וההשכלה האסלמית נ' פקיד שומה ירושלים 3 (27.10.2021).

(12) ע"א 5243/13 עמותת יד הרב הרצוג נ' מנהל מס ערך מוסף ירושלים (17.11.2014), כפי שתואר בע"א 2079/20, פסקאות 11 ו-31.

(13) ו"ע (ירושלים) 14419-08-20 מוסדות חזון ישעיה (בפירוק) נ' מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים (30.1.2023).

נכתב ביום 5.10.2026.

#5018

© כל הזכויות שמורות לדורית גבאי

פוסט לפייסבוק מספר 18 – לא לפרסום באתר

גן פורח עם עצי פרי, שבו נחו עובדי המוסד – אינו "שימוש במישרין".

מוסד ציבורי זכאי לפטור מלא ממס שבח רק כשהמקרקעין שימשו אותו במישרין למטרתו הציבורית.

• ועדת הערר: גן שבו נחים העובדים מועיל למוסד, אבל רק בעקיפין.

• זו שרשרת פסיקה עקבית של למעלה מחמישים שנה.

• בעניין חזון ישעיה נבחן מי שולט בפעילות ומפקח עליה, ולא מי עומד בכיתה.

לדעתי, ההבחנה בין השכרה לבין הפעלה באמצעות אחר נכונה, וכל מוסד צריך להכיר אותה.

מוסד ציבורי שמוכר נכס? בדקו איך השתמשו בו לאורך השנים.

למאמר המלא: [קישור למאמר באתר – יתווסף כשהמאמר יעלה]

#מס_שבח #מוסד_ציבורי #פטור #דורית_גבאי